מחוץ לבועה

אני מצטער, אני יודע כמה שאת שונאת את זה אבל אני מוכרח פוסט אחרון. לא מוכרח, רוצה.

עברו 3 חודשים אולי 4 מאז שדיברנו, אני לא מדבר על הדברים המאוד קטנים שאנחנו מגיבים אחד לשני, למרות שאני לא יודע מה הקטע בזה, אלא באמת לדבר.

אולי את חושבת שזה סתם עוד אחד מהשיגעונות שלי ואני אחזור לדבר איתך בשנייה שאני אירגע, אבל לא. זה באמת הסוף.

אז מה בעצם קורה? טוב, כל מי שקורא את זה שיידע שהוא לא אמור להבין מה אני כותב, ממש לא, זה מוקדש רק למישהי אחת.

אנחנו היינו חברים כמעט 3 שנים, וקצת לפני החופש ובמהלכו גיליתי שזה כבר לא נעים לדבר איתך. אם אני לא פותח שיחה או מדבר את פשוט לא מדברת איתי.

אני לא מבין למה. עשיתי משהו שאת לא רוצה לדבר איתי? קרה משהו? אולי אני סתם לא חשוב ולא מעניין בצורה כזאת שאין טעם בכלל לדבר איתי, מה שזה לא יהיה זה פוגע.

אז החלטתי לראות כמה זמן יעבור עד שאת תהיי הראשונה שאומרת משהו, שאת תתגעגעי אליי, וכמו שראיתי זה לא קרה. עבר חודש, חודשיים וכלום. אז אני לא אדבר איתך גם.

אני באמת לא מבין למה, מה כל כך רע בי שאת מחליטה פתאום שפשוט את לא רוצה אותי בתור ידיד?

אני לא מדבר פה בקטע של אהבה, כלל וכלל לא. את היית החברה הכי טובה שלי, ופשוט זה כל הזמן נראה שאת לא שמה עליי בכלל.

אין טעם לנסות לטשטש את זה עם זה שאת לחוצה בלימודים, או שיש לך דברים אחרים בחיים. כי זה שקר. אם הייתי חשוב לך בצורה הכי קטנה, היית לפחות אומרת היי, או מה קורה.

אני הרבה דברים, אבל נזקק אני לא. אני לא אתחנן לקשר עם מישהו.

ממזמן ירדנו על העניין של האהבה, על העניין של זה שרציתי להיות חבר שלך, זה נגמר ושנינו יודעים את זה, לך יש חבר ולי אין בעיה עם זה, אנחנו היינו ידידים ועם הזמן זה נראה שאת פחות ופחות מעוניינת לדבר איתי.

אני לא אשקר לך, אם את היית פותחת שיחה עכשיו הייתי מדבר איתך. אבל ממני? זה כבר לא יבוא.

הפוסט הזה נועד רק לזה שאת תביני למה אני בחרתי לסיים את הקשר הזה בין שנינו, שתדעי שאין שום אי הבנות או שום דבר כזה.

יש לי עוד הרבה מה לומר על שנינו, עלייך, עליי, אבל אני מרגיש שזה חסר טעם, את הדברים החשובים אמרתי, כל המוסיף גורע.

אני לא בטוח אם הייתי רוצה תשובה או לא, אבל לפחות אני יודע שאמרתי את זה ואני יכול לעזוב את זה אחת ולתמיד.