מחוץ לבועה

כן, שלושה חודשים עברו מאז שכתבתי פה. כן לא שמעתם ממני שום דבר בשלושת החודשים האלו.

אבל זה לא אומר שהלכתי, הייתי פה כל הזמן, גלשתי באינטרנט, הסתכלתי על הבלוג הזה, פשוט לא התחשק לי לכתוב.

לא היה שום דבר שיגרום לי מאוד לכתוב, קרו המון דברים, אבל לא משהו שיגרום לי לכתוב כמו עכשיו.

אז למה אני כן כותב לכם? כמו כולם, בגלל מישהי. מישהי אחת שאלה אותי משהו על הבלוג ומיד התעורר לי החשק.

אנשים אוהבים תשומת לב, תנו לי עוד סיבה למה מישהו יכתוב בלוג ולא יומן פרטי? תשומת לב/עניין/איך שלא תקראו לזה, אנשים רוצים לראות שקוראים את מה שהם כותבים.

עניינים השתנו בזמן האחרון, לא יודע אם לטובה או לא, אבל השתנו. לא אכפת לי כל כך מהרבה דברים שקרו בעבר, כמו שאמרו לי שזה יקרה הצלחתי לשכוח ממספר שתיים ברשימת האנשים מהפוסט הקודם ואפילו יש לי מישהי חדשה.

היא בדיוק מה שחשבתי שהיא תהיה אבל גם יותר מזה. טעיתי. לשמחתי הרבה טעיתי, הכרתי מישהי והיא לא בסדר, היא מדהימה, אבל היא לא כמוני, אולי זה לטובה.

הכרתי אותה לפני 3 שבועות.

התחלתי איתה במקום שבו אני לומד נגינה (להתחיל זה לא מילה רעה, ככה זה היה, תמצאו מילה טובה אני אשתמש בה, התחלתי לדבר איתה זה ארוך מדי), התפתחה שיחה וחשבתי שפה זה ייגמר, שהיא סתם עוד אחת.

יומיים לאחר מכן ראיתי אותה שוב ומשם התחלנו עוד לדבר ועוד לדבר.

הפרטים הקטנים לא יסופרו כאן, יותר מדי מידע באתרים ציבוריים יכול להזיק, אבל הצלחתי.

מצאתי מישהי, לא יודע אם היא תעזוב אותי, אולי לא, כרגע אני מאושר, בפעם הבאה שאכתוב כאן אולי לא אהיה, אלה הם החיים, אבל לפחות מצאתי מישהי.

למה אני כל כך מאושר מזה? כי היא שונה, היא באה מחוץ לכל מה שאני מכיר, משב רוח רענן בסביבה שקשה לנשום בה.

אבל לא, היא לא תחליף את מספר שתיים בפוסט הקודם, זה כל הקטע באנשים שכתבתי שם, אי אפשר להחליף אותם. אולי כשאני אכיר אותה יותר היא תהיה מספר 4, לא יודע, לא אכפת לי ממש. אני שמח על איך שהיא.

התיוג הזה של אנשים נראה רע במבט שני, אבל הוא נכון, צריך להפסיק לחשוב על טוב או רע ולהבין שזה לא קשור לזה, ככה זה.

יש כל כך הרבה דוגמאות שונות לדברים שאי אפשר להגיד אם הם טובים או רעים. ככה הם.

אנשים מתנהגים בצורה מסויימת, בין אם זה טוב או רע זה לא משנה כי ככה זה, יש ילד שהוא אוטיסט, אתם יכולים להגדיר את זה כטוב או רע? יופי לכם, אבל ככה זה. זה לא ישנה את העובדה שהוא אוטיסט.

הדוגמאות מרובות, לא בעיה למצוא אותן.

הנה, כמעט נגמר לו עוד פוסט ממש ממש מבלבל. אני מאוד מקווה שמישהו מצליח להבין את מה שאני כותב, אם לא, מצטער, ככה אני כותב, זאת לא עבודה וממש לא מבחן, אני לא צריך לעבור על מה שכתבתי וממש לא צריך לחשוב על זה שוב.

חשבתי על זה והגעתי למסקנה: יכול להיות מצב שמישהו/מישהי קורא את מה שאני כותב וחושב לעצמו "וואו, זה בנאדם ממש אגואיסט, שקוע בעצמו ויהיר" או משהו בכיוון הזה. אם יש מישהו כזה, אני לא מציע לך לבוא ולומר לי את זה כאן, אלא לעזוב, עכשיו, כי אתה ממש אבל ממש לא הבנת מי אני.

אני לא הולך לשפוט את עצמי יותר בצורות כאלו כמו בעבר, זה עשה לי רק רע. כל הזמן אני עושה שינויים קטנים ואני מתחיל לאהוב אותם :)