נקזו את הזוהמה מגופי.

חרון גופי, חרון לגמרי.

ביום בו עצמותיי לא יבלטו עוד,

וגרוני לא יכאב מאצבע ביקרותית

וייסורי המצפון ימיסו את קוביית השוקולד הבורקת

אני כבר לא אהיה אני.

ולא, אין להם מושג.

עד כמה כואב בלב, לחוות את זה מחדש.

כואב כל כך, שאפילו המחשבה לא נגוזה מקיום.

אין לי חיים כבר כמה שנים, שנהרסו לגמרי לפני כמה ימים.

וכעת אני לא אני, לא מצליחה לתפקד.

והמבטים שקריים, והכל מיותם, ואני נמוגה.

הטרדה מינית.