כדרך אגב לחשתי לו, "הלילה הזה שייך לנו, אני ממש יכולה לחוש זאת" . ראיתי את עיניו נעות הלוך ושוב ברחבי החדר.

אני יכולה להשבע שהשתיקה הזאת מוציאה אותי מדעתי השלווה. שיגיד כבר משהו.

אני קמה על שתי רגליי העייפות כליל ויוצאת מן השתיקה. לפני שפיסת גופי האחרונה יוצאת משם, אני אומרת לו בשקט: "ליבי לנצח איתך", נשקתי על שפתיו הרועדות והלכתי. הלכתי למקום הרגיל שלי, שבו אפילו הציפורים אינן מצייצות, אף לא מתיישבות על קצה אפי ומתעופפות. במקום הזה שלי ישנה רק אחת שמדברת, רק אחת שנותנת הוראות ופקודות לשוניות. למקום הזה שאליו הלכתי, באות כל הנשמות האבודות.

אני במקום טוב עכשיו.