רקדי ילדה, את אהבה נפשך.

את מחול הָדָרֶךְ את ימות כאבך.

והניחי כל עול מתחתייך,

חזרי והסיטי פנים לפנייך

את שאהבה נפשך אינך יכולה

את שרצה ליבך כבר לא נראה.

סוג של רזומה שהחלטתי לכתוב לעצמי. כדי שאיש לא יוכל למחוק את קיומי.

2000-1995-  בת 3 עד גיל 8 חוג התעלמות אומנותית.

1996 - בת 4 אמא רשמה אותי לחוג בלט לגיל הרך.

1997 - בת 5 אמא רשמה אותי.

2008-1998 - בת 6 קטנה וחייכנית, רציתי נורא ריקודים סלוניים. משהו אנרגטי שאוכל להפגין את כשרוני שפרץ באותה עת. ועד היום אני רוקדת , כבר 11 שנים יפות ומלאות אתגרים ותחרויות וריגושים, ובעצם - מה לא?!  

1999 -בת 7 ריקודי עם [בנוסף להתעמלות אמנותית וריקודים סלוניים] - עד סוף כיתה ו'.

2002 - בת 10 חוג ג'אז ברמה מקצועית.

2005 - בת 13 חוג פלמנקו + ברייקדאנס + היפ הופ  - בנוסף לריקודים סלוניים שלא נטשתי עד היום....

2007 - בלט קלאסי + מודרני + אימפרוביזציה.

ריקוד עבורי הוא כמו אוויר לנשימה.

כשאני לא רוקדת זה סימן שהמצב הנפשי שלי על הפנים.