רגע לפני שקיעה;
כשהשמיים עודם מוארים בצבעים כתומים, ורודים וצהובים - שמתמזגים יחדיו לפיסה של שמיים אני תוהה האם מצאתי לעצמי פינה שקטה בה אוכל לכתוב מילה אחר מילה את אשר על ליבי. בחלוף הדקות העצבות שוב יורדת יחד עם השמש ששוקעת לתנומה לילית חוזרת. אתמול חגגתי את יום הולדתי השש עשרה ואני עומדת כעת מול שנה עברית חדשה; מאחלת לעצמי מעט מן השפע וגם שקט נפשי ואהבה. - לא משנה למה, העיקר משהו שאוכל להעניק לו את כל רגשותיי גם יחד, ואת ליבי.
ויקטוריה הוא שמי כי ויקטוריה זה ניצחון. ויש לי כל כך הרבה דברים לנצח.
אני מקווה שזה יהיה הבלוג האחרון שלי - קצת מאוסה עליי תכונת האופי הזו שלי שגורמת לי להתחיל משהו ולא לסיים אותו כמו גם לפתוח בלוג, להציב לעצמי שלל מטרות חינניות וחודשיים אחרי זה לברוח, כי לא הצלחתי להשיג אף אחת מהן.
אני מלאת תקווה שהבלוג הזה יחזיר אותי לחיים, חיים חדשים לא כמו החיים של אז, אותם כמובן אני דוחקת עמוק ב'לא נודע' כדי לא להתמודד מול כל מה שהחיים האלה גרמו לי להיות היום - בהווה שקצת יותר טוב אבל הרבה פחות מאושר עבורי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
