כמה יפה את נראית עם כותונת הסתיו הזאת המדגישה את עצמותייך שמעת לעת בולטות.

את טובה ומוצלחת כשכולן שואלות איך רזית כך, ואת בחיוך מתוק משיבה "דיאטה".

את יודעת בליבך שלא כך רזית, ועוד את יודעת שהן אף פעם לא יצליחו להראות כמוך בעזרת סתם איזו דיאטה.

'שינסו' את במרירות זורקת לחלל ליבך. 

את נורא מיוחדת עכשיו, בהיותך מבחינה בעוגת שוקולד חמה שזה עתה יצאה מהתנור ומפזרת ניחוח מתוק של בית; ומסוגלת להביט בה דקות ארוכות בלי לחשוב לרגע שמותר לך להתקרב אליה.

אל תאכלי מן העוגה.

אל תתפתי לאכול שומנים מנפחים.

כל הכבוד, וכך את חושבת שתפתרי את העובדה שאת בעצם סתם תינוקת עגומה?

נוסי מהסכין הזאת, גם אם תחתכי את ליבך עדיין תיהיי בהמה. כי העיניים לא נסות ממך אף פעם.

מה את שווה בכלל, טיפשה.

גם ליטר מדמך לא יוכל לנקות את השומנים שהכנסת אל גופך. ואת בעצם תמיד תישארי שמנה. כי העיניים שלך קבעו

וזה מה שהן יראו. לנצח.

אז חדלי מתכונותייך, הרפי את מחשבותייך. וסעי בדרך חדשה, מוצלחת יותר. נקייה.