השתחררתי היום מהצבא.

וכיסחתי לעצמי את הפנים, כי אני הייתי ונשארתי אכזבה ענקית.

אני צריכה כמויות אדירות של אוריאו,

ומישהו שיחבק אותי כשאני ארדם עליו,

ויקשיב לקישקושים שלי על למה העולם לא בסדר,

ולמה כולם מתעקשים לעזוב אותי,

וכמה שכל כך קשה לי עם זה.

אני לא יכולה להתמודד עם סופים.

אני צריכה משהו יציב, ליניארי,

יש לי עור מתחת לציפורניים ודם שזורם למיטה.

חבל שאני מחליפה סדינים פעם בחצי שנה-

כי אפילו עם זה קשה לי להתמודד.