טוב,לפני שאני מתחיל אני רוצה להבהיר שאני הולך לכתוב פה על S&M אבל אני לא הולך לכתוב על Live Shit מסיבה מאוד פשוטה...Live Shit זה אלבום הופעה רגיל...S&M זה מיוחד...ואני הולך לכתוב גם על Garage Inc. סתם כי בא לי
Kill 'Em All
האלבום הראשון של מטאליקה,שיצא בשנת 1983. במקור הוא היה אמור להיקרא Metal Up Your Ass אבל חברת התקליטים גרמו להם לשנות את השם ל-Kill 'Em All.
האלבום הזה הוא אחד מהאלבומים הראשונים של ז'אנר הת'ראש מטאל ובהחלט אחד האלבומים האהובים עליי. בזמן ההקלטות ההרכב היה פחות או יותר ההרכב המקורי(חוץ מרון מק'גובני שפרש מסיבות אישיות וקליף ברטון החליף אותו), אבל איפשהו בשנת 82 הם החליטו להעיף את דייב מאסטיין והחליפו אותו בקירק האמט.
לדעתי כל 10 השירים באלבום(אני לא מכליל את 2 שירי הבונוס,כי הם הופיעו מאוחר יותר בצורה רשמית ב-Garage Inc.) הם מעולים,מלאי אנרגיה ובהחלט מסמלים ת'ראש מטאל טהור.
לדעתי הסולו באס Anesthesia הוא שונה אבל ממש טוב...לא אהבתי אותו בהתחלה אבל כשהבנתי שזה היה באס...
שיר אהוב:
Seek And Destroy
שיר שנוא/הכי פחות אהוב:
Jump In The Fire
מתוך 11 האלבומים שאני הולך לכתוב עליהם פה, האלבום הזה נמצא במקום השלישי מבחינתי
Ride The Lightning
האלבום השני של מטאליקה, שיצא ב-1984, עם ההרכב(לדעתי) הכי טוב: ג'יימס הטפילד, לארס אולריך, קירק האמט, קליף ברטון.
האלבום הזה התרחק קצת מז'אנר הת'ראש מטאל, עם השיר Fade To Black שהוא אומנם שיר מעולה, אבל פחות מהיר ואנרגטי מרוב השירים ב-Kill Em All וחלק גדול מהשירים ב-Ride The Lightning.
האינסטרומנטל The Call of Ktulu הוא לדעתי האינסטרומנטל הכי טוב ששמעתי, למרות שהוא יחסית פשוט ומורכב ממשהו כמו 5 ריפים(יחסית לשיר של 8 וחצי דקות זה קצת) וסולו אחד.
שיר הנושא באלבום הוא על מחשבותיו האחרונות של בנאדם שמוצא להורג בכיסא חשמלי, לדעתי נושא נחמד לשיר,אבל רעיונות אחרים באלבום היו יותר טובים.
אהבתי את כל 8 השירים באלבום,אבל בעיקר חרשתי על 4 שירים ששלושה מהם הם אלה שהוזכרו קודם...
השיר הרביעי הוא For Whom The Bell Tolls שבעצם כולו מוקדש לכישורי הבאס של קליף, שכן החלקים של הגיטרה מעטים ולא ממש מעניינים.
שיר אהוב:
Fade To Black
שיר שנוא/הכי פחות אהוב:
Escape
מתוך 11 האלבומים אלבום זה נמצא במקום הרביעי.
Master Of Puppets
האלבום השלישי של מטאליקה,שיצא בשנת 1986, מראה את התפתחותם של חברי הלהקה באותו הרכב של האלבום הקודם מבחינה מוזיקלית...
האלבום הזה,שלדעתי הוא האלבום הכי טוב ל מטאליקה,ואחד מהאלבומים הכי טובים של כל הזמנים, מורכב בצורה דומה לקודמו.
השיר שמזכיר את Fade To Black הוא Welcome Home(Sanitarium).
האינסטרומנטל בשם Orion הוא גם השיר שמתמקד על הבאס,אבל הוא פחות טוב מקודמו...
שיר הנושא באלבום מורכב משני חלקים: בחלק הראשון הדובר הוא אדון(ה"Master Of Puppets" כביכול) שצוחק על עבדו(ה"בובה" כביכול) ומתעלל בו.
בחלק השני הדובר הוא העבד שמתלונן על כך שאדונו הבטיח לו הרבה דברים אך לא קיים כלום ורק מתאכזר אליו. לשיר הזה יש הרבה מטאפורות, אבל הכי מפורסמת היא שהעבד הוא בעצם נרקומן והאדון הוא הסם.
השיר מורכב ממשהו כמו 6 ריפים, גשר ושני סולואים.
גם באלבום הזה אהבתי את כל השירים,אבל יש 3 שירים שבעיקר ליהם חרשתי...שניים מהם הוזכרו קודם...
השלישי הוא Battery. השיר מתחיל הפתיחה אקוסטית שמורכבת מ-4 גיטרות.אחר כך השיר עובד לריף מאוד מהיר(הריף הכי מהיר של מטאליקה אם אני לא טועה). בגדול השיר לא מורכב,אבל ממש יפה...בערך 2 ריפים וסולו אחד.
שיר אהוב:
Master Of Puppets
שיר שנוא/הכי פחות אהוב:
Leper Messiah
האלבום הזה,כאמור הוא האלבום הכי אהוב עליי של מטאליקה ובכלל האלבום הכי אהוב עליי מכל הזמנים.
...And Justice For All
האלבום הרביעי, שיצא בשנת 1988, שנתיים לאחר מותו הטראגי של הבאסיסט קליף ברטון, מוקדש כולו לקליף.
עם הבאסיסט החדש ג'ייסון ניוסטד האלבום הזה יאצ אחד מהאלבומים הכי טובים ששמעתי, וגם בו אהבתי את כל 9 השירים.
אלבום זה סימן,במידה מסויימת,את התחלת ההתמסחרות של מטאליקה, כשהם הוציאו את הקליפ הראשון שלהם,לשיר One.
העטיפה של האלבום,שלדעתי היא פשוט גאונית, מראה את אלת הצדק היוונית, כשעיניה מכוסות, גופה חבול וקושר בחבלים, ומהמאזניים שהיא מחזיקה נופלות שטרות של כסף...
העטיפה הזאת כמובן מסמלת שהצדק עיוור והכל מבוסס על תרמיות, ובעצם כל שיר באלבום עוסק בצורה שונה של חוסר צדק.
האינסטרומנטל באלבום,שהיה האינסטרומנטל האחרון של מטאליקה עד צאתו של Death Magnetic, מורכב כולו מריפים שקליף ברטון כתב,ויש כמה מילים שהוא כתב,שנאמרות בנימה פילוסופית.
עד צאתו של Death Magnetic היה זה השיר הארוך ביותר של מטאליקה.
אחד השירים עם הריפים האהובים עליי ביותר הוא Blackened. הפתיחה שלו בעצם הוקלטה הפוך(בפייד אאוט) ושינו אותה לפייד אין. אחרי הפתיחה,שנמשכת בערך חצי דקה,מגיע אחד מהריפים האהובים עליי ביותר,ומתחיל שיר מעולה.
השיר One,שהוא השיר הראשון שמטאליקה הוציאו לו קליפ, עוסק בחייל שדרך על מוקש ואיבד את כל חושיו והוא רוצה לבקש מהרוםאים שינתקו אותו מהמכונותץ כדי שהוא יוכל למות,אבל אינו יכול. הרעיון כמובן ברור...התנגדות למלחמה.
שיר אהוב:
One
שיר שנוא/הכי פחות אהוב:
The Shortest Straw
האלבום הזה מגיע מייד אחר מאסטר ברשימה שלי, ז"א שהוא מקום שני אצלי ברשימה.
Metallica
האלבום החמישי(שיותר ידוע בתור Black Album) יצא בשנת 1991 ובשביל רבים הוא מסמל את שיא ההתמסחרות של מטאליקה,בעיקר בגלל העובדה שהם הוציאו 5 קליפים לאלבום זה.
לדעתי האלבום הזה מסמל את תחילת ההתמסחרות שלהם, כי האלבום הזה היה האלבום הראשון שלהם שלא היה ת'ראש בכלל, והכל בגלל המפיק בוב רוק.
השיר הראשון באלבום, Enter Sandman הוא אומנם שיר טוב, אבל יש בו רק ריף אחד,גשר וסולו אחד.
השיר השני, Sad But True הוא אחד מהשירים האיטיים והכבדים של מטאליקה,שיר שבעצם מסמל את סוף עידן הת'ראש שלהם.
השירים הבולטים יותר באלבום הם Nothing Else Matters ו-The Unforgiven. הראשון הוא בלדת מטאל,משהו שמטאליקה מעולם לא עשו. השני הוא שיר די שקט ובניגוד לשירים כמו Fade To Black,Sanitarium ו-One לא מתפתח למשהו מהיר ואגרסיבי.
השיר The God That Failed מבוסס על אותו רעיון של Leper Messiah - התנגדות לדת,אבל פה מודגש הבאס יותר מבקודמו.
למרות שהאלבום הזה שונה לגמרי מקודמיו,והוא מסמל את תחילת ההתמסחרות של מטאליקה,אהבתי את כל 12 השירים שבו.
זה אלבום די טוב,שסימל עד 2008 את סוף עידן האלבומים הטובים של מטאליקה.
שיר אהוב:
Wherever I May Roam
שיר שנוא/הכי פחות אהוב:
The God That Failed
מתוך 11 האלבומים, האלבום הזה נמצא אצלי במקום השביעי.
Load
האלבום השישי(השביעי אם להחשיב את Live Shit) שיצא ב-1996, מראה שבוב רוק ממשיך את המסורת שלו להרוס להקות טובות(מה שהוא עשה ל-Motley Crue). כמו שאמרתי פעם, לדעתי האלבום הזה היה אמור להיקרא במקור Load Of Shit, אבל כמו שחברת התקליטים עשתה עם Kill Em All גם פה הם צינזרו.
אני שונא כמעט את כל האלבום הזה,רובו משעמם ולא שומעים בכלל שזה אלבום של מטאליקה(טוב נו,השירה של הטפילד מסגירה אותם).
היה בערך שיר אחד שאהבתי מהאלבום הזה,שיר בשם Until It Sleeps, ועוד שיר שהיה קצת בסדר - 2X4.
זהו,זה כל מה שיש לי להגיד על האלבום,לדעתי הוא שיא ההתמסחרות של מטאליקה,עם השיר Hero Of The Day, שהגיע למקום ראשון בטבלת המיינסטרים רוק! התגובה שלי לזה הייתה: "מטאליקה מיינסטרים רוק? WTF??"
שיר אהוב:
Until It Sleeps
שיר שנוא/הכי פחות אהוב:
Hero Of The Day
מתוך 11 האלבומים, האלבום הזה נמצא אצלי במקום האחרון.
ReLoad
האלבום השביעי,שיצא ב-1997. השם של האלבום מעיד על כך שמטאליקה הבינו ש-Load היה חרא,והאלבום הזה הוא סוג של גרסה משופרת שלו.
האלבום הזה,מן הסתם,הוא בסגנון של קודמו,אבל יותר טוב במידה ניכרת. השירים יותר מעניינים ומורכבים והריפים והסולואים יותר טובים.
השיר הראשון באלבום,Fuel, הוא שיר הארד רוק(כן,הארד רוק) נחמד ואנרגטי,שמבחינה מסויימת הרעיון שלו הוא אותו רעיון כמו בשיר Motorbreath מהאלבום הראשון.
יש באלבום שיר אחד,שאני לא ממש מבין למה,אבל אהבתי אותו. השיר שאני מדבר עליו הוא כמובן The Memory Remains. אין בשיר הזה שום דבר מיוחד, הוא לא אחד מהשירים הכי טובים באלבום, ובוודאי שלא אחד מהכי טובים של מטאליקה,אבל משום מה אהבתי אותו...
השיר שמסמל את זה שלמטאליקה מתחילים להיגמר הנושאים לשירים הוא השיר The Unforgiven II, שלפי השם שלו ניתן להבין שהוא המשך ישיר של The Unforgiven, אבל למרות זאת הוא שיר מעולה בפני עצמו. פחות טוב מקודמו,אבל מעולה.
מתוך האלבומים של מטאליקה זה האלבום היחידי שאפשר לחלק אותו ל-2 חלקים כמעט שווים: 6 שירים טובים ו-7 שירים לא טובים.
מבחינתי האלבום הזה הוא בסדר,אבל לא מתקרב לרמה של 5 הראשונים.
שיר אהוב:
The Unforgiven II
שיר שנוא/הכי פחות אהוב:
Fixxxer
כמו שאמרתי,האלבום הזה בסדר, מבחינתי הוא במקום התשיעי.
Garage Inc.
אלבום הקאוורים המלא היחידי שמטאליקה הוציאו,יצא ב-1998.
האלבום מחולק ל-2 חלקים: החלק הראשון הוא שירים שמטאליקה הקליטו במיוחד בשביל האלבום ב-98. החלק השני מורכב מקאוורים שמטאליקה הקליטו במהלך השנים שיצאו בעיקר כדמואים,EP,שירי בונוס באלבומים, או סינגלים.
החלק הראשון מכיל גרסת מטאל של שיר אירי מסורתי בשם Whiskey In The Jar. במקור גרסת המטאל לשיר זה הוקלטה על ידי Thin Lizzy, אז אפשר להגיד שהשיר הזה הוא בעצם קאוור שלהם.
בחלק הראשון יש גם מחרוזת המורכבת משירים של אחת מהלהקות שמטאליקה הושפעו מהם בתחילת דרכם - Mercyful Fate, והמחרוזת,שאורכה 11 דקות,והיא בעצם השיר הכי ארוך שמטאליקה הקליטו, גם נקרא כך.
בנוסף לכך בחלק הראשון היו 2 שירים שלדעתי הם גרועים,של הלהקה Discharge. בחיים שלי לא שמעית על הלהקה הזאת אבל 2 השירים האלה כבר גרמו לי לא לאהוב אותם.
אחד מהביצועים הכי טובים באלבום הוא של השיר Turn The Page, שנכתב במקור על ידי Bob Segar.
שיר אהוב מהחלק הראשון:
Turn The Page (במקור של Bob Segar)
שיר שנוא/הכי פחות אהוב מהחלק הראשון:
Free Speech For The Dumb (במקור של Discharge)
החלק השני מכיל קאוורים של משהו כמו 10 להקות,אבל הבולטות בהן הן Motorhead (ארבעה שירים) ו-Diamond Head (שלושה שירים).
אחד השירים היותר בולטים באלבום הוא So What? כמעט כל מילה שנייה בשיר הזה זה Fuck. ספרתי כמה פעמים המילה פאק חוזרת בשיר הזה...12 פעמים, וכשזה לא fuck זה מילה אחרת כמו cunt או cock. אם לספור גם אותן אז זה 17 (יחסית הרבה לשיר שהולך 3:30 דקות,ולא כולו מילים).
חלק מהשירים באלבום התפרסמו ב-EP בשם Garage Days Re-Revisited, ו-2 מהם התפרסמו כשירי בונוס ב-Kill Em All
אחד מהשירים שפחות אהבתי,בשם The Small Hours הוא במקור הוא על ידי להקה בשם Holocaust. כנראה הם חשו את עצמם "קשוחים ואפלים" אז הם קראו לעצמם "שואה".(זה לא ממש קשור,אבל הייתי חייב לכתוב את זה XD)
שיר אהוב מהחלק השני:
Am I Evil? (במקור של Diamond Head)
שיר שנוא/הכי פחות אהוב מהחלק השני:
Crash Course In Brain Surgery (במקור של Budgie)
את האלבום הזה אי אפשר לדרג על השירים,כי זה לא שירים שמטאליקה כתבו...אבל אפשר לדרג אותו על הביצוע, ועל הביצוע הוא נמצא אצלי במקום השמיני.
S&M
אלבום ההופעה ה"מיוחד" שמטאליקה הקליטו עם התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו ב-1999.
S&M,כפי שאפשר להבין,זה ראשי תיבות של "Symphony&Metallica",אבל בפירוש יותר מוכר זה ראשי תיבות של "Sadism&Masochism".
ההופעה נערכה יומיים,ולכן האלבום מחולק ל-2 חלקים: היום הראשון והיום השני.
כמו בכל הופעה של מטאליקה,ההופעה נפתחה עם "Ecstasy of Gold", אך הפעם התזמורת ניגנה את זה. מייד בסוף השיר עלו מטאליקה לבמה ומיד התחילו לנגן את The Call of Ktulu. בסוף השיר,ללא הפסקה,עברו מייד ל-Master of Puppets.
בהופעה נוגנו שירים מ-Ride the Lightning עד ReLoad. כולם הותאמו עם התזמורת במשך חודשים של עבודה קשה, והתוצאה הייתה מעולה.
בנוסף לשירים מהאלבומים, נוגנו בהופעה שני שירים חדשים: No leaf Clover ו-Minus Human.
המנצח על התזמורת היה Michael Kamen. בתקופה ששמעתי בעיקר מוזיקה קלאסית הוא היה המלחין האהוב עליי(כן,יותר מבטהובן,מוצרט וכל אלה...),ולכן יש אנשים שחושבים שדרך ההופעה הזאת התחלתי לשמוע מטאל. אבל לא...זה סיפור אחר לגמרי...
מתוך שני השירים החדשים,השיר האהוב עליי יותר הוא No Leaf Clover ואת Minus Human אהבתי פחות.
האלבום הזה הוא אלבום ההופעה הכי טוב ששמעתי אי פעם, ולכן הוא נמצא אצלי במקום החמישי.
St. Anger
לאחר ההקלטה של S&M,מטאליקה חזרו לסטודיו. ב-2001 ג'ייסון ניוסטד,הבסיסט,עזב את הלהקה. ג'יימס הטפילד הלך לגמילה, וזה נראה שהלהקה הולכת להתפרק. לאחר שהטפילד חזר,היה מתח בינו ובין לארס אולריך. זה מתועד בסרט הדוקומנטרי Some Kind of Monster, שהוא גם השם של אחד השירים באלבום St. Anger.
ב-2002 התחילה הלהקה לעבוד על אלבום הסטודיו השמיני שלהם, St. Anger. האלבום יצא ב-2003.
האלבום נחשב בעיני רבים לנקודת השפל של מטאליקה. אני בהתחלה חשבתי שהוא די בסדר,אבל לא...הוא אמנם יותר טוב מ-Load, אלב הוא לא משהו.
אהבתי מהאלבום בהתחלה 6 שירים,עכשיו זה ירד ל-3 שירים:
השיר הראשון, Frantic, הוא שיר נחמד,לא יודע מה הנושא שלו, אבל הוא בסדר כזה...
השיר השני, שהוא שיר הנושא באלבום, וגם השיר הכי טוב בו.
השיר השלישי, Some Kind of Monster, יש לו ריפים מגניבים, ובשיר הזה שומעים את ג'יימס במיטבו ביחס לשאר האלבום.
שאר השירים לא משהו...התיפוף של לארס לא מי יודע מה,השירה של הטפילד לרוב גרועה ובשאר במקרים לא משהו, קירק אמנם בסדר,אבל אי אפשר להבדיל בינו לבין הגיטרה של ג'יימס, ובואו לא נשכח...הבסיסט באלבום היה המפיק,בוב רוק,מה שאומר שהבס היה ברקע ובקושי שומעים אותו אם בכלל.
אחד הדברים שהכי שנאתי באלבום הזה(ואני בטוח שזה מה שגרם לאנשים לשנוא אותו יותר מ-Load), הוא המחסור בסולואים. זה האלבום היחידי של מטאליקה שאין בו סולואים בכלל.
שיר אהוב:
St. Anger
שיר שנוא/הכי פחות אהוב:
Sweet Amber
האלבום הזה הוא לא הרבה יותר טוב מ-Load,ולכן הוא אצלי במקום העשירי.
Death magnetic
אלבום הסטודיו התשיעי של מטאליקה,שיצא ב-2008. ב-2004 הם פיטרו את בוב רוק,שלדעתי(ולדעתם של הררבה אנשים) הוא הרס את הלהקה והוא זה שגרם להם להתמסחר. הם מירפו את הבסיסט המעולה Robert Trujillo, שהיה קודם בסיסט של אוזי אוסבורן. ב-2007 הם חזרו לסטודיו אחרי 3 סיבובי הופעות: Madly in Anger with the World, Escape From the Studio '06, Sick of the Studio '07.
כשמטאליקה הקליטו את St. Anger הם הבטיחו חזרה לסגנון המקורי,ואותה לא קיבלנו עם האלבום הזה. כשהם התחילו עם Death Magnetic הם הבטיחו אותו דבר,אבל כמו כולם,כבר לא ידעתי למה לצפות...
הפעם מטאליקה קיימו את ההבטחה שלהם,ו-Death Magnetic הוא אמנם לא עד כדי כך דומה לאלבומים הראשונים,וגם פחות טוב מהם,אבל הוא בהחלט מזכיר את המטאליקה של שנות ה-80.
בקיץ 2008 הם הופיעו עם השיר השישי באלבום, Cyanide, שהוא שיר בינוני באלבום לדעתי, ונראה לי בסוף הקיץ(לא זוכר בדיוק מתי) יצא הסינגל הראשון,והקליפ הראשון מהאלבום - The Day That Never Comes, שהוא לדעתי אחד השירים החלשים הבאלבום,והקליפ בכלל מפגר...
האלבום יצא ב-12 בספטמבר 2008, וקניתי אותו יומיים אחרי שהוא יצא.
אחד השירים שנראה לי קיבלו חוסר הערכה מצד אנשים הוא השיר Unforgiven III, כי אנשים החליטו ששיר שלישי עם אותו שם פשוט מיותר...אבל לדעתי זה דווקא שיר טוב ואני לא רואה שום סיבה שמטאליקה לא היו צריכים לכתוב אותו.
אחד השירים שממנו לא ציפיתי ליותר מדי הוא The End of the Line, בגלל שב-2006 מטאליקה ניגנו את הריף ההתחלתי שלו בשיר אחר, שזכה לכינוי "The new Song", שלדעתי היה לא משהו, אבל The End of the Line הוא שיר אחר לגמרי,והוא דווקא ממש טוב...
השיר שהכי מזכיר את את מטאליקה של שנות ה-80,הוא השיר האחרון באלבום, My Apocalypse, שהוא אחד מ-4 השירים שאני מחשיב כת'ראש. 3 האחרים הם All Nightmare Long, Cyanide ו-That Was Just Your Life.
האלבום גם כולל משהו שמטאליקה לא עשו כבר המון זמן-אינסטרומנטל בשם Suicide & Redemption. בהתחלה לא כל כך אהבתי אותו,אבל אם להוריד דקה-שתיים מהשיר הוא מעולה.
זה האלבום היחידי של מטאליקה שאני יכול בוודאות לסדר בו את השירים מהאהוב עליי להכי פחות אהוב עליי:
1.The End of the Line
2.The Judas Kiss
3.That was Just Your Life
4.All Nightmare Long
5.My Apocalypse
6.Unforgiven III
7.Cyanide
8.Suicide & Redemption
9.The Day That Never Comes
10.Broken, Beat & Scarred
כפי שאמרתי האלבום הזה הוא פחות טוב מ-4 הראשונים,אבל לדעתי הוא יותר טוב מהאלבום החמישי,מה שמציב אותו אצלי במקום השישי.
זהו,פה נגמר הסיקור הקצר שלי על אלבומי מטאליקה,מקווה שנהניתם ולמדתם קצת על ההסטוריה של הלהקה המעולה הזאת ^^
LONG LIVE METALLICA!!!
/m\
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
