הם פשוט הורסים אחד לשני את החיים אחד אחד.. אני פשוט מתפוצצת מבפנים והם לא רואים את זה.
אני לא מבינה למה אי אפשר לחיות נורמלי ותמיד הכעס הזה שיוצא החוצה!
עם הציניות המגעילה הזאת שאני לא יכולה לסבול.. והכעס הזה אחד כלפי השני שבגללו אני יושבת על האלסה ובוכה, וגורמת לי להוציא את העצבים על אנשים שאני לא רוצה בכלל.
הם הורסים לעצמם את החיים ובדרך דורסים עוד אנשים כמוני.
הם פשוט נותנים אחד לשני את מה שהם רוצים במקום להגיד עד כאן! ובאמת לדבר אחד עם השני.
הם מכירים אחד את השני טוב ויודעים מה בדיוק ירתיח אותם.. וזה מה שמרתיח אותי.
אני לא מוציאה את זה החוצה כי אני לא רוצה רחמים. הרחמים היחידים שיש לי כרגע זה ממני אלהם.
אני כל כך מרגישה רע, הם לא מבינים מה עובר עלי בגלל זה ואני גם לא הולכת להגיד להם את זה.
שיתבשלו בתוך המיץ של עצמם רק שישאירו אותנו מחוץ לזה, אני צריכה לחיות את החיים שלי.. ונכון שאני נורא רוצה לעזור ואני מרגישה עצובה שהם מרגישים ככה כי הם קרובים אלי, אבל אני לא יכולה לחיות את החיים שלי על אסלה ופשוט לבכות, זה לא חיים!
אם יש בעיות שיבואו וידברו, אני יכולה לעזור להם בהכל אם הם רק יבקשו..
ואסור לי להתערב, אבל הם חלק מהחיים שלי. אין מה לעשות, הם לא ימצאו סתם ככה עזרה! ושלא יבואו להתלונן אחרי זה שכלום לא הולך והחיים הולכים לזבל.
וגם הוא, פשוט הורס לה את החיים.. ככה הולך ומשאיר אותה ככה לבד! אני לא מאמינה שהיא בחרה בו בכלל! אני לא מאמינה שהוא עד כדי כך דפוק כדי לעשות לה דבר כזה שהיא, שאני מכירה אותה טוב ויודעת שהיא לא מוציאה דברים ואף פעם לא בוכה.. ואני רואה אותה ושומעת אותה בחדר בוכה ולא מבינה איך הוא יכל לעשות את זה.. זה לא מגיע לה!
אני יודעת שאת לא מבינים על מה מדובר, ואני גם לא יכולה להסביר
אבל זה פשוט משהו שאני מחזיקה ורציתי לשחרר.
שלכם,
מור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קשמן :)