אני פשוט שרמוטה מטומטמת.
אני לא יכולה לסבול את עצמי יותר , לא יכולה לראות את הדמות שלי במראה יותר , לא יכולה לשמוע את הקול שלי מוציא מילים חסרות משמעות .
נמאס לי מעצמי ונמאס לי מהעולם .
נמאס לי לתת כל פעם מחדש לבן אדם הכל , לתת לו פשוט הכל ובסוף להיפגע שוב ושוב ושוב .
אני לא מבינה למה אני עושה את זה בכלל . הרי זה לא שאני לא יודעת מה יקרה . אני יודעת . אני מכירה את הסרט בע"פ ..
תמיד יש את ההוא , שנהיה ידיד , שמצחיק אותי ואני אותו . ואנחנו מדברים על הכל . תמיד יש את ההבטחה "אני אהרוג את מי שיפגע בך " אבל בסוף יוצא שהם אלה הפוגעים . ותמיד אני נפגעת , ולא אני לא מראה . כי בשביל מה להראות , אם באמת היה אכפת להם ממני בתור ידידה הם לא היו עושים כלום. ואני לא אומרת שאני לא אשמה , אני הכי אשמה . אני זאת שאומרת לבוא , אני זאת שרוקדת ריקוד מסוכן .
אני שונאת את עצמי כשאני עושה את זה , אבל אני לא יכולה להפסיק ..
בא לי לצעוק ולרוץ ולדפוק את הראש בקיר .
ובא לי לקפוץ ולכעוס ולחתוך את עצמי .
אבל הכי בא לי לבכות ולשחרר את עצמי מכל זה .
ודווקא הדמעות לא יוצאות , המועקה יושבת חזק . כדי שאני אזכור כמה זולה אני . כמה אני לא שווה כלום .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: