שבוע משוגע. לגמרי.

ביום ראשון מבחן במדעים, רביעי בלשון, חמישי באנגלית ושישי בפיזיקה.

הייתי צריכה לחרוש, וממש לחרוש, ובקושי היה לי זמן.

וזה עוד לא נגמר. השבוע יש לי מחר מבחן בהיסטוריה, ובחמישי בתנ"ך.

גם שבוע אחרי זה יש. רק שיגמר החודש הזה, ושכל הציונים יהיו טובים. [בשבילי טובים זה 90+.]

אני באמת משקיעה, כי אני יודעת שיהייה לי כיף לראות תעודה טובה. ויהייה לי כיף שההורים שלי יראו תעודה טובה.

יש בנות שרוצות ציונים טובים בשביל ההורים שלהן, ורק בשביל ההורים שלהן.

הן לא רוצות שהם יתאכזבו, אבל להן לא אכפת.

וזה למה לא יצליח להן.

צריך להשקיע בשביל עצמך. גם בשביל ההורים, אבל בעיקר בשביל עצמך.

מי שירצה ציונים טובים רק בשביל ההורים, ולו לא באמת אכפת, לא יצליח.

זאת דעתי לפחות.

אני מקווה שכל הדיבורים האלה לא יעשו את ההפך, כי אני מאלה שפחות או יותר מאמינות ב- "לפתוח פה לשטן."

לפני כמה ימים פשפשתי ברשימת אנשי הקשר שלי באימייל,

וראיתי את השם של מישהי שפגשתי כשהייתי במלון בהולנד, ונתנו אימיילים אחת לשניה.

שנה שעברה התכתבנו במשך לפחות חצי שנה, ואז משום מה הפסקנו.

הזכרתי שהיא מאנגליה? אז היא מאנגליה, למזלי. [למה למזלי?

אם היא הייתה מ.. הולנד נגיד, הייתי יכולה להתכתב איתה?

אם הייתי יודעת הולנדית כן. אבל אני לא. אז מזל. נכון תיאוריה מדהימה?]

בקיצור, שלחתי לה אימייל, והיא החזירה לי.

זה עושה לי מצב רוח טוב, משום מה. :)

שבוע טוב.