מעגל האבטלה מעולם לא נראה טוב יותר והקאונטר מעולם לא נראה מרתק יותר. השארו עמי לעוד חוויות מרתקות שקרו לאנשים אחרים שהם לא אני.
|
| 4/2006
מתי הפכתי לנקבה?
ממצאים:
1. אין לי כרטיס אשראי עדיין אך לא רחוק היום ובינתיים אני שואבת מזומנים מהכספומט משל הייתי נקבה בקדחת קניות (בעצם, לא משל. נמשל.)
2. כל לילה על משכבי, מכל הדברים הדברים שקורים בעולם (החמאס, אהוד אולמרט (טפו טפו נוק און ווד) התפתחותן המדאיגה של חתולות רחוב בקרבת הבית שלי, המסוממת שממשיכה לדפוק על דלתנו ולבקש חלב, מצב תיק העבודות שלי ועוד כהנה וכהנה), אני חושבת על מלתחת הבגדים שלי באופן כללי ועל מה אני אלבש מחר באופן ספציפי ודחוף מאין כמוהו (ואם יש צורך אני גם קופצת כנשוכת נחש מהמיטה לארון ובודקת שכל הבגדים מונחים במקומם).
3. כמו כל נקבה ממוצעת, רצתי בשצף קצף לשבעים-אחוז-הנחה-בגזית ורכשתי מגפיים סתם ככה, כי פסח. זה לא שאין לי מגפיים נטולות שימוש בארון. יש לי- בטח שיש. אבל פסח, ככה אשאיר את האוברדראפט שלי בגבולות הסביר?? ומה עם אווירת חג גם בשבילו??
4. שופינג עושה אותי שמחה והיפר אקטיבית.
אני אחזור על זה יותר לאט.
שופינג. עושה. אותי. שמחה.
ולי יש רק שאלה אחת לשאול את פוקח עיני עוורים:
איך, איך נהייתי נקבה? ועוד מהסוג הגרוע.
(ואח"כ בתת סעיף: למה? למה? למהההההההה?)
כן, אז את ההכנות שלי לפסח עשיתי. יצאתי מהקניון ברכוש גדול.
(ובסוגריים בצד: תוסיפו גם את הפוסט הקודם לרשימת הממצאים המרשיעה)
וחוצמזה,
קראתי את "שואה שלנו" בפעם השניה ואני שקועה במחשבות עמוקות על הנושא, ולמרות שזה שלושתרבעי אוטוביוגרפי בכלל ואני לא אוהבת את איך שאמיר כותב בכ-לל, הוא באמת הצליח לגרום לי לחשוב (שזה משהו שרק מעטים מצליחים בו לאחרונה). והמון שאלות מטרידות אותי ואני מתייחסת בהרבה יותר עדינות לזקנים שמסביבי ובכלל, איפה אני הייתי ב1938?? איפה אתם??
אימצתי כלבה חמודה וחייכנית שיש לה כבר בית, כל מה שאני צריכה זה לשחק איתה לתת לה תשומי ולקחת אותה לטיולים. בכל השאר מטפלת השכנה מלמעלה. ואין כמו לחזור הביתה ולגלות גוש פרווה להוט ומזיל ריר מחכה לך ליד הדלת באמ אמא של הנאמנות.
ועכשיו אני בבית. מקפלת ומכניסה לארון.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
