כינוי:
ToxicMelody בת: 33 MSN:
Askתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2009
קיצר,
בא לי הופעה.
ולהנות מכל יום עד לצבא.
יאפ.
| |
Don't work with people that know your weakness.
אני שונאת לכתוב פה רק את הדברים השליליים, אני מצטערת, אתם לא חייבים
לקרוא. אני לא רוצה שתראו אותי רק כבנאדם שלילי, פשוט
אני לא מוצאת מקום אחר שמושך אותי לספר לו חוץ מפה,
וכשמשהו טוב קורה, אני מספרת כמעט תמיד לכל אדם שישאל אותי, אז אני לא
מרגישה דחף לכתוב את זה כאן. אז באמת, אם לא בא לכם בטוב משהו שלילי, אל
תקראו.
19:15, 9/12/09.
זה בן אדם שהורס את הנשמה, שמרעיל להיות לידו, בסביבתו. הוא תוקפני וביקורתי, שתי התכונות שהכי קשה לי להיות בקרבתן.
היום, מספיק שהוא בא לפגוע, והתאפק להוציא את המילים מפיו, ראיתי אותו ממש מתאפק, ומספיק שהוא בא להגיד, כבר אז זה פגע, חתך, קרע. כי הבנתי שאני, פשוט גרועה.
הוא אומר עליי עובדות שהן לא אני, אני לא מסתכלת על התמונה בגדול, להיפך, אז למה שם זה קורה לי. לפחות על פי מה שהוא אומר. אני לא טכנית, אני לא, אני לא חושבת בהיגיון? אני ישר פועלת בלי לחשוב בהיגיון? אפילו שאני כלכך מנסה? איך זה יכול להיות שאתם אומרים לי את זה. איך זה יכול להיות שזה המצב ומה הביא לזה בכלל.
הוא המשלים שלי, אבל מהבחינה הרעה, כל הדברים הקטנים שחולפים לבן אדם בראש,
"רק שזה לא ככה, רק שלא יגידו ככה, אולי טעיתי, נקווה שזה מספיק מדויק וכו'" - האדם הזה מוצא אותם אצלי, הוא מממש אותם, משזה לא יהיה, אבל לא מהכיוון החיובי, הוא משלים גם את מה שמיותר, מה שפחות מציק, הוא מתמקד בזה, נוקב ושם על זה דגש, על מה שאני לא שמתי, הוא מוצא את השגיאות המיקרוסקופיות.
הוא גורם לי להרגיש טיפשה, והלוואי, הלוואי שהוא היה יודע מה שאני כותבת פה, שיסבול, שיראה כמה שהוא בן אדם רעל, שזו הבעיה אצלו,לא אצלי, היא אצלו! הוא נותן לי להרגיש חסרת כל כישרון או יכולת התקדמות לאנשהו. הוא מתיש אותי בטענה שאני מתישה אותו, אני מרגישה שהוא מאוכזב ממני ושאני לא טובה כמוהה, ואני לא מבינה איך היא הצליחה לספוג את כל זה, זה מרגיש שהוא מצפה ממני ליותר, ואני רק נכשלת במבחנים שבהם הוא מעמיד אותי. אתה לא מבין שכשבן אדם מחפש בדקדקנות טעויות, הוא ימצא טעויות? יבואו רק בשבילו אינסוף טעויות! איך היא הצליחה, או שהיא גם טעתה כמוני? או שזו רק אני והראש המוזר שלי שעובד הפוך וחושב עקום ועושה עקום, אני לא יודעת, וזה בכלל לא אמור להיות אכפת לי, למה זה אכפת לי.
אולי באמת נזרקתי למים עמוקים מידי, אפילו שבד"כ אני מאמינה שגם שם לא תהיה לי בעיה לשחות.
אני עייפה, ומקודם כשחזרתי לא היה לי כוח לזוז לקום לצאת מהשמיכה או לאכול, התגעגעתי לזה שאין לי מי שיעמוד לי הראש כל הזמן ושכל הזמן ארגיש שיש משימות שצריך לעשות ברגע זה. אני מאוכזבת מעצמי באופן כללי, והיום הזה ביחד עם שאר הימים שהאתספו ובמיוחד הוא, רק השאיר אותי למטה, בלי רצון לכלום.
חשבתי שאם כרגיל אלך לישון, אקום ואשכח הכל, אקום עם כוח חדש, והיום זה היה היום הראשון שזה לא הצליח, שלקח לזה יותר זמן, כמו החילוף חומרים שבזמן האחרון אני מרגישה שעובד יותר לאט. בע.
אז סיימתי לעבוד, והתחלתי שיעור נהיגה, וגם זה הלך חרא. אני לא זוכרת מה בדיוק הלך חרא, אני פשוט זוכרת שזה היה ככה.
אחרי זה עשיתי את המבחן ההוא, ופישלתי, שוב פישלתי! הרגשתי אכזבה מעצמי, ובזבוז של זמן וכסף. הרגשתי שאני לא שונה מאף אחד אחר, בעצם כן, אבל לרעה, הם מצליחים אפילו יותר, לפחות ככה זה היה נראה לי באותו רגע.
אחרי זה ביטלתי את העבודה במרפאה, כי הייתי עצבנית, ולא היה לי תירוץ טוב, וכתבתי לה סמס והיא לא ענתה לי, ושיערתי שאולי היא כועסת, או אולי מסכימה ושאין לה בעיה, לא ידעתי מה היא חושבת בדיוק.
אחרי זה נזכרתי ששכחתי את המפתחות בעבודה ושאין לי איך להכנס מחר בבוקר, אני אפילו לא יודעת למה לא הלכתי לקחת אותם, איך לא חשבתי על זה, נו יופי. אז כשהגעתי הביתה, התקשרתי ואמרתי להם שמחר אגיע עם הבוס ביחד לעבודה, כי אין לי מפתחות.
כמה טיפשי ומרגיז הדבר הקטן הזה.
אחרי שקמתי, חיכיתי לשיחה של ד', הוא לא התקשר, הוא בטח בהפסקה. התקשרתי בכל זאת, ובאמת כמו שציפיתי שמעתי אותו עונה וזה ממש הפתיע אותי, בדיוק הוא התחיל את ההפסקה, היה מרגיע שמשהו שכן ציפיתי לו מתמשש, ולא קורה ההפך כמו שעד עכשיו קרה. הוא ניסה להוציא ממני מידע, שאספר מה קרה מה מציק מה מטריד, לא היה לי כוח לחזור לזה שוב אחרי השינה, אז סיימתי את השיחה, ברחתי.
אני לא מוצאת כוח טוב וסימפטתי שירים אותי חזרה כרגע, מטרה שתשמח אותי, וגם מה שיכל לשמח..אין לי מושג אם זה יצליח להתמשש, אבל תכף הכוח הזה יבוא, כמו תמיד..
אם הלך כלכך גרוע, אז האיזון הטבעי, כמו שתמיד הטבע עושה, היה צריך להביא גם משהו טוב איתו, זה כמו מאזניים לא? בצד אחד דבר טוב ובצד השני רע. נו, אז שהטוב הזה כבר יגיע, אין לי סבלנות, אם סבלתי ככה אז עכשיו גם מגיע לי להנות ולשמוח באותה מידה. זה כתוב בספר החוקים של הגורל, אז בלי תחמנות.
מרגיש בודד, כבר דיי הרבה זמן, ושום דבר לא בא אליי ומשנה את זה, הפעם האחרונה שבכיתי הייתה לפני הרבה זמן והפעם האחרונה שסיפרתי על משהו שמציק לי הייתה גם לפני הרבה מאוד זמן, וכואב לי הראש.
אבל איך זה שטוב כל כך קשה להשיג ורע כל כך קל? המשפט הזה צועק בתוכי.
אולי זו הבעיה בגישה שלי שזה ככה? אני אפילו לא מצליחה לשכנע את עצמי ולמצוא את הנקודה שתשנה את דעתי ותביא איתה סיבה הגיונית למה את הגישה הזו ואיך, אני לא מוצאת את הנקודה.
ציפייה לא מספיקה, הגשמה, אותך אני מבקשת, אני מאוד מקווה שזאת לא טרחה גדולה מידי בשבילך להגיע, ואם כן, אני ממש מתנצלת, אבל פשוט לא שמעתי ממך זמן מה, דאגתי וכבר התחלתי לחשוד שאינך עושה את עבודתך כראוי, מטומטמת. טוב, אבל אסלח לך בכל זאת אם תבואי. ^^
 ערב קסום שיהיה (: 3>
עריכה: 22:17, עכשיו הרבה יותר טוב. את יודעת שבסופו של דבר תהיי מרוצה, זה יהיה שווה את זה, זה יעזור לך להגשים מטרה גדולה. את ידעת שיהיה לך קשה, אומנם לא ציפית לכזה דבר קשה, אבל לא נורא, ככה רק יהיה לך יותר קל בעתיד, תהיי מוכנה יותר כי את מתחזקת כבר מעכשיו.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
