... And I Keep On Living

זה אמנם השם של השיר של בריטני אבל זה מה שאני מרגישה עכשיו.

יותר נכון אני מרגישה את מה שתמיד שמעתי עליו- בגיל ההתבגרות זה הזמן שההורים בוחרים להרוס לך לך את כל מה שהאמנת בו וחשבת שנכון עד אותו רגע.

כל התמימות שהייתה בי נעלמה. לפני שנה כשקרה המקרה, אחר כך פולין והדובדבן שבקצפת- בקיץ.

כל מה שהאמנתי בו, כל מה שחשבתי שעושה לי הכי טוב השתנה.

עכשיו אני לא רוצה ללכת לשם כי זה פוגע בי אבל כשאני בבית הדבר אני רוצה ללכת לשם. אפילו אם זה להראות שאני לא רוצה להיות שם.

ואז כמובן יש את הצד השני. עליו בכלל אין מה לדבר. כל פעם שאני שם אני מצטערת שאני לא באה יותר, אבל כשאני לא שם אני לא רוצה ללכת. זה בדיוק ההפך. הדבר שמשותף לשני הצדדים הוא שכשאני בבית שלי הכי טוב לי ואני לא רוצה ללכת לאף אחד מהם.

בעיה: חגים. אי אפשר להתחמק מזה. נראה נה יהיה בחנוכה. אולי בדיוק אני אהיה חולה.חח..

מי שהבין על דיברתי כל הכבוד. מי שלא לא נורא. הסברים לאנשים מסויימים.

שיהיה שבוע טוב!!!