זהו. זה הסוף. הסוף של התקופה הכי משמעותית שלי בחיים אני חושבת. נהנהתי? חלק מזמן מאוד וחלק מהזמן סבלתי.
האמת היא שזה עוד לא ממש הסוף. הסוף הוא ביום העצמאות, אבל כבר מעכשיו זה מרגיש כמו הסוף. עכשיו זה הזמן לעשות את מה שרציתי ולא הספקתי לעשות. עכשיו. אבל מצד שני אין כל כך זמן כי צריך לסיים יפה.
למי שעוד לא הבין אני מדברת על סיום ביצפר, לתמיד. הפעם הבאה שאפגוש לימודים יהיה איפשהו בפסיכומטרי\השלמת בגרויות\אוניברסיטה....
עצוב. אבלן מצד שני גם שמח כי אני מניחה שאני אשמור על קשר עם החברות בטח נעשה כיף חיים בזמן עד הגיוסססס
עכשיו לנושא אחר.
זה חוזר. ההרגשה הנוראית,הסבל הנוראי. החוסר איכפתיות יותר. אחרי כמעט חצי שנה שהכל היה בסדר ואפילו מצויין זה חוזר.
הפעם זה תוקף משני כיוונים. הכיוון האחד זה בימים האחרונים וזה כמו פעם. הכיווןן השני זה כבר די הרבה זמן וזה משהו שאני בכלל לא יודעת אם הוא נכון. אבל הבעיה היא שגם אם הוא נכון אני לא יודעת איך אני מרגישה לגבי זה. מצד אחד אני כועסת ומצד שני אני לא. פשוט לא. אני מניחה שאם יתברר שזה לא נכון וזה רק אני הרגשתי אז אני ארגיש הקלה אבל אם זה יתברר ככן נכון אז אני מניחה שגם הכל יתפרק. אז אולי אני אדע מה אני מרגישה בנושא. בייחוד לפי התגובה שלו.
(פירוט לאנשים קרובים שיתעניינו)
חוץ מזה הכל טוב... חחח למרות שלא נשאר הרבה חוץ מזה.. כברא מחכה לסיים תיכון ולהנות מהחופש ואחריו הגיוס שכמה שהוא מפחיד אותי אני מחכה לו... רוצה להיות רחוק ולהכיר אנשים חדשים..- אם מישהו רוצה להכיר\להכיר לי הוא מוזמן להשאיר תגובות..חחח **נואשת** חחח
אז שבת שלום לכולם, לכולם ואולי חוץ ממני ... נקווה שהיא תעבור טוב ואם לא אז נתחיל להתמודד שוב...
תצאו ותבלו ולא משנה איפה הכיף יהיה איפה שתעשו אותו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
