כשהייתי קטנה, הייתי רזה וחמודה. רקדנית ומתעמלת אבל די חסרת ביטחון.לקראת כיתה ד' התחלתי להשמין, לא הייתי הר אדם, הייתי שמנמודה.
לפעמים זה יכול להיות לא נעים. הייתי בנבחרת התעמלות אומנותית די מקצועית מכיתה א כבר.
כל הבנות רוסיות רזות יפות ומושלמות.
תמיד תמיד הייתי הכי שמנה ותמיד הייתי מקבלת הערות מהמאנות. לפעמים זה היה בשושו ולפעמים ליד כולם.
סאסיסקי קראו לי.
עד כיתה ט' חייתי עם הבייבי פאט שלי בשלום.
לא שמתי לב אליו וחשבתי שאני בסדר.
עד שהבנתי שאני באמת חייבת לעשות שינוי.
לא היה לי יותר כוחות להמשיך עם ההתעמלות, גם הפסקתי לרקוד. הייתי במגמת מחול.
הרגשתי שמנה ומכוערת מדי בשביל זה, לא כיף לעמוד בגרביון ובגד גוף ליד ליד בנות רזות ויפות ולהסתכל במראה.
התחלתי להיכנס לבלוגים ולאתרים של אנה ומיה.
כל כך רציתי להראות כמו קייט מוס, היא עד היום הדוגמנית האהובה עליי (יש לי גם בושם שלה, מעולה!)
בהתחלה התחלתי בדיאטה כסחנית שמבוססת בעיקר על סלטים ואורז.
גיליתי גם עוד חברות שלי שהיו איתי באותו קטע.
אבל הן רזות ממילא.
ואז גיליתי את הדבר ה"מקסים" הזה שנקרא... להקיא.
לא הייתי מקיאה כל יום, כל יומיים-שלושה הייתי שוברת את הדיאטה בבולמוס יפה וגדול.
גיליתי גם עוד טריק קטן שנקרא "ללעוס ולירוק".
כל כך רציתי לאכול שוקולדים, ממתקים, גלידות אבל כמובן שפחדתי להשמין וגם לא יכולית להקיא כל הזמן.
אחרת זה פשוט לא יוצא.
הייתי מחסלת כמויות של אוכל, הכל!
אורז פסטות גלידות ממתקים עוגות או בקיצור, כל מה שבא ליד.
אני אמשיך בפעם אחרת.
גמר חתימה טובה
ושנה טובה רזה ויפה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
