The reason I do bloging is to help people understand my illness |
 כינוי:
בת: 34 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2008
עדכון קטן
*עדיין מקיאה
*מרגישה מזוהמת
*ובעיקר שמנה
*עדיין לא לומדת
*עדיין רבה בלי סוף עם ההורים והאחים
*עדיין בא לי למות
*חתכתי ביד ימין 4 חתכים קצת עמוקים ועוד כמה שריטות
*לפני כמה שעות לקחתי כדורי שינה, יותר מ-10. ישנתי התעוררתי וכמו תמיד החרא הזה לא עושה לי כלום.
*קצת יותר משתדלת לצאת ולראות חברים
ועוד משהו חשוב.
אין כסף
וזה רק בגללי, רק בגללי!
כי אני אוכלת מקיאה ויורקת כל היום אוכל.
זה לא העובדה ששני ההורים שלי מובטלים מטומטמים.
אני בסך הכל רוצה שיפסיקו להציק לי.
ההערות האלה "תפסיקי להקיא" "את גומרת את כל האוכל"
או שאני מבקשת קצת כסף בשביל לצאת אז ישר מתחילות הצעקות
"תפסיקי לאכול ואז יהיה לי כסף להביא לך"
אם הייתי יכולה הייתי הולכת לעבוד.
אין לי כוחות אפילו ללכת לבית ספר.
אני רק רוצה שיעזבו אותי קצת בשקט, ההערות האלה לא עוזרות לי להתמודד
הן רק מורידות אותי עמוק יותר ויותר.
הם חושבים שאם יצעקו עלייי או יקללו אותי אז אני אפסיק
וזה לא ככה
הלוואי שהייתי יכולה להפסיק.
אני לא יכולה לא לאכול בכלל, אם אני אוכלת אז אני משמינה, או מקיאה.
אז אין שום פתרון למצב שלי.
הלוואי שאני אמות כבר מהתקף לב בגלל חוסר אלקטרוליטים
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
