פרק 17 ואחרון

חצי שנה עברה מאז הפרידה הקשה של טום מביל, אולי אפילו יותר. זה היה עוד אחד מהימים הרגילים עם אותו סדר היום. החצי שנה הזו עברה לטום לגמריי לאט, בלי ביל זה היה מוזר, ריקני. הבית היה ריק.. היה שקט מצמרר כל הזמן. אפילו בחודשים הראשונים כשטום היה רגיל לקום לבית הספר עם נשיקה של ביל, הפך למשהו נוראי. אבא שלו היה דופק בדלת בחוזקה כדי שיקום וטום כמובן לא הסכים, הוא רצה להיות בחדר שלו, או יותר נכון, בחדר של ביל. כן, הוא היה ישן שמה, הוא לא הסכים לישון בחדר שלו. המצעים של ביל.. הריח של ביל, ואפילו נשאר שמה בוקסר אחד על הריצפה, הכל היה שמה ביל. אפילו הספר האחרון שביל קרא, 'היומן' נותר על השידה עם אותו העמוד הפתוח. כמובן שהיו כמה לילות קשים במיוחד עם חלומות, כאלה שביל פשוט חוזר הביתה רק בשביל טום.. אבל זה באמת היה חלום, טום חיכה לביל וחשב שהוא יחזור כשיבין שאין לו מה לחפש יותר בהמבורג.
אבל ביל אפילו לא הרים טלפון, לא כלום. הוא ממש נעלם וטום כבר התחיל לדאוג. הוא שלח לביל מיילים וכל פעם שנכנס לתיבת המייל שלו לראות אם קיבל הודעה התאכזב, ביל לא ענה לו והוא לא הבין למה. הוא כל כך התגעגע לקול שלו.. לחיבוק שלו, למגע שלו, לנשיקות הבוקר המתוקות שלו ולבכיונים ה..מפגרים שלו, הוא פשוט התגעגע להכל. לביל. וכמעט כל דבר הזכיר אותו, הוא חשב שהוא משתגע. החיים שלו פשוט היו תקועים בלי ביל.
הזמן המשיך לחלוף ולטום כבר מלאו 20, את היום הולדת הוא חגג עם כמה חברים טובים באיזה בר, וכמובן שהוא לא השתכר.. רק בגלל ביל, משום מה הוא חשב על זה, על זה שביל לא מרשה לא להשתכר וזה מה שהוא עשה, שמר על עצמו לגמריי למרות שביל לא היה שמה לכעוס או להגיד 'אל תחזור מאוחר, אל תשתה יותר מדי' וכל שאר הדברים שביל היה נוהג לומר לו. גורדון וסימון בכלל לא שמו לב למצבו הקשה של טום, הוא היה פשוט על הקרשים.
הוא החליט שחייו לא יכלו להימשך בלי ביל, והוא גם הבין שביל לא יבוא אליו מעצמו, זה קצת ביאס אותו אבל הוא מיהר לסלק את זה מראשו. הוא תכנן לעצמו בריחה מהבית וטיסה להמבורג, הוא הולך לפגוש את ביל. הוא קם בבוקר והמזוודות כבר היו מוכנות בתוך הארון, כמובן שההורים לא טרחו לבדוק.. הרי איזה בן יחביא מזוודות בתוך הארון? הוא קם מוקדם כמובן, בשעה 5 והמונית כבר חיכתה לו בחוץ ולאחר סידורי טיסה כאלה ואחרים הוא מצא את עצמו באחד המושבים הצפופים עם עוד כמה אנשים, אבל זה היה נסבל, רק בשביל לפגוש את הגור שלו שוב. הוא כל כך התגעגע אליו וכל כך התרגש מהמחשבה שביל יהיה שלו, שוב. או לפחות ככה הוא קיווה. הוא הזמין לעצמו חדר במלון ולן שמה כשבוע, לא מפסיק לחפש את ביל בכל מקום אפשרי. הוא פנה לכל המכללות שביל סיפר לו שלמד בהן עד שמצא את האחת, שמה טען שהוא אחיו של ביל וכמובן בלי הרבה דיבורים נתנו לו את כתובת דירתו.

החצי שנה שעברה על ביל היה נוראית, לפחות החודשים הראשונים מאז הפרידה מטום. הוא הגיע לבית שלו שלא ראה המון זמן, עיניו עוד אדומות. הוא בכה כל כך הרבה באותם הימים. הבית היה ריק, גם פיזית וגם נפשית. לא היה אף אחד בבית, הכל היה באמת ריק. ביל עצמו הרגיש סוג של ריקנות. בחודשים הראשונים הוא שקע בדיכאון עמוק, הוא כמעט לא אכל ולא שתה, לא היה יוצא מהבית, כמובן גם שלא לבית הספר. הוא לא היה מתקשר לאף אחד, לא מתיישב מול המחשב, פשוט כלום. בבקרים הוא תמיד חיכה שטום יבוא להעיר אותו עם הנשיקות שלו, המגע שלו... אך אז היכתה אותו המציאות הקשה, טום לא יבוא יותר. הוא כל כך התגעגע אליו, הוא פשוט לא יכל לחיות בלעדיו. הוא אהב אותו יותר מכל בנאדם אחר. ימים שלמים הוא חיכה לטום שיבוא, אולי הוא יכנס דרך הדלת ויחבק אותו איך שרק הוא יודע... זה לא קרה. ביל באמת דיי התבאס מכל העניין הזה.
אחרי שלושת החודשים הראשונים ביל חגג יומולדת 20, כמובן לבד. הוא החליט שהוא חייב לנסות לשכוח את טום, כמובן שהוא ידע שזה לא יצליח אך בכל זאת, הוא היה חייב לנסות. הוא התלבש יפה מתמיד באותו הערב, מוכן לחגוג את יום הולדתו, לבלות ולנסות להשתחרר קצת. הוא יצא למועדון שהוא הכיר ממש טוב בהמבורג וזה היה היום שהוא הכיר את בראיין. הם הכירו כרגיל, נפגשו באותו המועדון ורקדו ביחד, הם ממש בילו ביחד. בסוף הלילה המתיש ההוא הם החליפו מספרי טלפונים וביל היה קצת מרוצה מעצמו למרות שהוא לא יכל להדחיק את רגשות האשמה שהציפו אותו, והוא בעצמו לא ידע למה זה קורה. הרי הוא לא אמור לשאול את טום או משהו, אך בכל זאת זה הרגיש כל כך לא נכון. עבר בערך שבוע שבו ביל בילה בעיקר עם בראיין ולאחר שבוע הם הפכו לזוג. בראיין היה נראה טוב, מאוד טוב. הוא היה בעל שיער שטני-חום בהיר שכזה ועיניים ירוקות- אפורות, שילוב ממש מדהים. הגוף שלו היה שרירי וחסון, ממש מזכיר את הגוף של טום. כנראה זה מה שהוא מצא בבראיין אחרי הכל. בראיין היה מדהים, הוא היה כל כך מתוק ותמיד הוא היה אומר לו משפטים מתוקים כאלה שממש הזכירו לו את טום והוא לא יכל שלא לחשוב על כך. הוא ניסה להתרכז רק בבראיין אבל זה אף פעם לא באמת הצליח לו. גם הסקס שלו עם בראיין היה מדהים ואפילו זה הזכיר לו את טום.
עבר לו חודש של זוגיות מדהימה עם בראיין, ועוד חודש, וביל הרגיש שהוא ממש מאוהב בבן אדם הזה, אך בל זאת, עם כמה שהוא אהב אותו הוא ידע שהוא בחיים לא ישתווה לטום ושהוא עדיין אוהב את טום בעמקי ליבו. הוא לא יוכל לשכוח את טום בחיים, הוא כבר השלים עם זה. הוא סיפר לבראיין על טום, הוא סיפר לו ממש כל פרט ופרט עליהם ובראיין ממש ניסה להסתיר את הקנאה שלו. זה היה נראה כאילו ביל ממש אהב את הבחור ההוא, ועדיין אוהב.
מידי פעם היו לביל התקפי בכי שנגרמו בד"כ כשהיה נזכר בטום ובראיין דיי התרגל לכך, בהתחלה הוא היה כועס והם היו רבים על זה דיי הרבה אבל עם הזמן הוא התרגל ותמיד היה שם בשביל ביל, לעודד אותו, להיות איתו. ביל העריך את זה מאוד.
באותו היום בו טום החליט לחפש את ביל, בערך בשעה שש וחצי בערב ביל ובראיין ישבו מחובקים בסלון ביתו של ביל, שניהם בבוקסרים בלבד, צופים ביחד בסרט קיטשי ודביק, מה שביל אהב. לביל כבר זלגו כמה דמעות מסצנות מרגשות ובראיין חיבק אותו צמוד אליו, מלטף את פניו ומרגיע אותו. הם לא היו צריכים לדאוג כבר למחרת, שנת הלימודים שלהם נגמרה והשניים רק רצו לבלות זה עם זה כמה שיותר, ממש לנצל כל רגע עד שיאלצו ללכת לאוניברסיטה.
לאחר חצי שעה של נסיעה או אולי יותר, טום חנה ממש בפתח ביתו של ביל ופער את עיניו שראה את הבית, מה היה כל כך רע לביל שמה? אפילו בית יותר גדול משלטום היה. טוב, לא עד כדי כך גדול אבל הבית של ביל בהחלט היה מפואר. הוא הסתכל במראה וחייך, בוחן את המראה שלו. כמובן שטום לא היה נראה אותו דבר מאז, הוא התבגר והראסטות ממזמן לא לקחו חלק בראשו יותר, במקומן היו צמות ארוכות ושחורות שהיו אסופות במן בנדנה שחורה
שטום תמיד שם, אבל סגנון לבושו נשאר אותו הדבר. הוא יצא מהמכונית בצעדים קטנים ותהה לעצמו כל הדרך מהשער הראשי עד לדלת הכניסה המפוארת מה תהיה התגובה של ביל. האם הוא ייקפוץ עליו מאושר, או שאולי הוא ייכעס על זה שהוא לא בא, אולי הוא ממש ברגע זה בוכה על הלב שנשבר או אולי חוגג עם כמה חברים שלו יום הולדת. כשטום הגיע לדלת הראשית ליבו פעם בחוזקה, ממש כמעט יוצא ממקומו. הוא פתח את הדלת בלי לדפוק אפילו, "גו-"
הוא ניסה להוציא מפיו אך קפא כשראה את התמונה הבאה. ביל מרוח עם אחד, גוף שרירי כמעט כמו של טום. מה לעזאזל?.. הוא פער את עיניו, הוא לא האמין על ביל. הוא אמר שלא יהיה לו אף אחד, הוא אמר שאין תחלופה לטום ועכשיו מסתבר שדווקא יש. כל הדרך הזו והכסף של הנסיעה היו לחינם, "לא השתנת" היה כל מה שטום הצליח להוציא מפיו ואפילו לא טרח לסגור את הדלת, ביל באמת לא השתנה.. הגוף הקטן שלו ותווי הפנים העדינים.
ביל הפנה את מבטו לעבר דלת הכניסה ועיניו כמעט יצאו ממקומן כשהוא ראה את טום. לא היו לו ראסטות, היו לו צמות שחורות ולראשו בנדנה שחורה אך באופן כללי הוא נשאר כמו שהוא, טומי שלו. הוא קם מהספה, מוחה את דמעותיו שזלגו עקב הסרט אך במהרה המחנק בגרונו חזר והוא הרגיש שהוא הולך לבכות בכל רגע. טום עמד שם, בפתח הדלת, קפוא. טוב, בטח בגלל אחרי מה שהוא ראה. ביל התקרב אל טום בצעדים איטיים. הרגשות כלפי טום הציפו אותו בשניה, הוא לא האמין שטום עמד שם אחרי פאקינג חצי שנה. דווקא עכשיו?! הוא לא יכל לבוא לפני שביל פגש בבראיין?! בכל זאת, אין ויכוח על כך, ברור שביל העדיף את טום גם על אלף בראיינים למיניהם. "ט-טו-טומי..." הוא גמגם בשקט.
טום נגעל, מה פתאום 'טומי' קשור? "אני רואה שמצאת לי תחלופה" הוא מלמל ספק לעצמו ונאנח בשקט, נושך את שפתו, ביל היה כל כך מתוק וכל מה שטום רצה זה להשלים את כל השנה הזו ולבלוע אותו בנשיקות, אבל הוא ייצטרך לוותר על זה הפעם, כנראה. ואולי לתמיד ולא רק הפעם.
"א.. מה?" ביל מלמל, מתקרב אל טום עוד יותר. בראיין?! תחלופה לטום?! בחיים לא! הוא רצה לצעוק את זה, אבל בראיין היה שם.. הוא לא יכל. בראיין קם מהספה והתקרב אל ביל, מחבק אותו מאחור בעוד שכמה דמעות כבר עשו את דרכן במורד לחייו של ביל, הוא מצידו לא התיק את מבטו מטום. הוא כל כך רצה לנשק אותו.. לחבק אותו.. גאד... גם כשטום בא אחרי חצי שנה שהם לא ראו זה את זה הם לא יכולים?!
טום תקע באותו הבחור שנצמד אל ביל מבט מאיים, "אנחנו צריכים לדבר." הוא הפנה את מבטו לביל, "לבד" הוא פלט בנחירת בוז ותקע את מבטו על הנער.
בראיין גלגל את עיניו, הוא ניחש לבד שזה טום ההוא שביל היה מדבר עליו ללא הפסקה. בראיין התרחק מהשניים ותקע בטום מבט מאיים בחזרה, מחליט שלא להגיב. הוא לא רצה להרגיז את ביל.
"א.. כן.." ביל מלמל בשקט והתקרב אל טום אפילו עוד יותר, נעמד ממש מולו. הוא בקושי התייחס לבראיין שהתיישב על הספה בסלון ויכל לראות כל צעד שלהם.
טום כיווץ את עיניו בעצבים והוציא את ביל באגרסיביות מהבית, טורק את הדלת בחוזקה ומתקדם במהירות כשביל בידיו לגינה האחורית. "מה לעזאזל, ביל? למה לא באת?.. לא חזרת, לא ענית למיילים שלי וגם לא לטלפונים.. לאן נעלמת לי?" הוא נאנח בשקט והתיישב על הדשא הקריר.
ביל מיהר להתיישב מול טום, תוקע בו מבט מסכן, "טומי.. אני הייתי בדיכאון.. א.. הפלאפון שלי היה כבוי... המחשב גם.. התנתקתי מכל העולם לאיזה פאקינג שלושה חודשים.. הייתי סגור בתוך עצמי.. למה אתה לא באת עד עכשיו..?" הוא מלמל בשקט, הוא עוד לא עיכל את זה שטום ממש יושב מולו ומדבר איתו הרגע.
"אל תקרא לי טומי" הוא דרש ותקע בביל מבט קריר שלא הסגיר שום רגש, ואם זאת היה כל כך רך ושובה. "אני רואה איך שאתה בדיכאון, והקופיף הזה הוא חלק מהדיכאון?!"
"א.. אבל למה..?" ביל נאנח בשקט ואט-אט הדמעות שזלגו בהתחלה באיטיות החלו להתחזק והפכו לזרם של דמעות מלווה ביבבות קורעות לב שאף אחד לא יכל לעמוד בפניהן, במיוחד טום. "אני.. אני הייתי בדיכאון שלושה חודשים.. ואז.. ביומולדת שלי.. פגשתי אותו.." הוא ניסה להסביר, מושך באפו.
"זה נחמד שפגשת בן זוג חדש כשאני הייתי שקוע בך כל היומולדת שלי" הוא מלמל ספק לעצמו והסיט את מבטו מביל, אמנם הוא הספיק לשכוח איך זה לגעת בביל אבל את המבט המסכן הוא לא יישכח בחיים. אותו המבט שביל תקע בו ממש ברגע שהוא יצא מהבית שלהם בברלין, "אתה שכחת ממני"
"א.. באמת..?" פיו של ביל נפער והוא נשך את שפתו התחתונה. הוא היה בהלם שטום באמת חשב עליו ביומולדת שלו ולא עשה כלום, "השתגעת...?! בחיים לא שכחתי אותך, בחיים!! תשאל את בראיין כמה הייתי מדבר עלייך והוא פאקינג סבל אותי!!! תמיד חשבתי שאתה שכחת אותי... אני בחיים לא שכחתי אותך..."
"א..אז למה אתה איתו?" הוא מלמל בקול שבור והרגיש את אותה מועקה, אבל הפעם הוא לא יבכה. כששם לב שביל כולו עירום חוץ מהבוקסר הצמוד, באוויר הקר של גרמניה הוא מיהר להוריד מעצמו את הסווצ'ארט הרחב שלו ועטף בו את ביל, מכסה כמעט את כולו.
ביל נאנח בשקט כשהרגיש בידיו של טום עוטפות את הסווצ'ארט הרחב שלו סביב גופו, הוא כל כך התגעגע לדברים הקטנים והמתוקים האלה שטום היה עושה, ולמגע שלו... גאד, כמה שהוא התגעגע למגע שלו. "כי רציתי לנסות להמשיך הלאה.. רציתי להשלים עם זה שאני כנראה לא אראה אותך יותר בחיים... אבל הינה אתה.. פה, מולי.." הוא מלמל, בכיו מתחזק מרגע לרגע והוא רק התכרבל בתוך הסווצ'ארט של טום.
"קצת באיחור" הוא גיחך ביובש ומיהר להוסיף, יודע בתוכו שאם לא ייתרחק מביל הוא פשוט ייתנפל עליו בנשיקות, אז הוא טיפה נאנק ממנו אחורה, מתיישב קצת יותר רחוק ומביט בו במבט ריקני, "לא הייתה לי אף אחת אחרייך.. אפילו לא סטוץ, ולך יש אהבה.. ואין לך מושג מה עשיתי בשביל להגיע לפה"
"תפסיק להסתכל עליי ככה.. איפה הראסטות..?" ביל מלמל בשקט, מנסה לרסן את בכיו. איך טום יכל להישאר אדיש אליו כל כך אחרי חצי שנה שהם לא ראו ולא שמעו אחד מהשני? "טום.. אתה לא מבין? אני לא אוהב אותו כמו שאני אוהב אותך.. אני בחיים לא אהיה מסוגל לאהוב מישהו כמו שאני אוהב אותך.."
"אין ראסטות" הוא מלמל בתסכול ותקע את מבטו על הדשא, "ובגלל זה אתה איתו?.. בגלל זה לא חזרת אלי?..גור.."
"אהבתי אותן.. אבל זה יפה לך.." ביל נאנח ביאוש, כמה שהוא התגעגע לכינוי הזה. "אמרתי לך למה אני איתו.. רציתי לנסות להשתחרר, להמשיך בחיים שלי.. אבל זה לא כל כך הצליח... אם לא הייתי יוצא באותו היום סביר להניח שהיית רואה אותי מת במיטה שלי" הוא גיחך ביובש.
"תשמע..ביל, הוא נראה בחור טוב למרות הכל.. אני חושב שאני אלך" הוא בלע את רוקו וחיבק את ביל אליו בחוזקה, עוצם את עיניו ונותן לעצמו להתמכר לאותה התחושה המוכרת של החום.
"לא.. אל תלך..!" ביל התפרץ, מחבק את טום אליו בחוזקה ולא משחרר, נותן לדמעותיו להרטיב את חולצתו, מתכרבל בחיקו. כמה שהוא התגעגע למגע של טום, לחום גופו שעטף אותו, פשוט התגעגע לטום.
טום נאנח בשקט ונשך את שפתו, מהדק את אחיזתו בביל ומעלה אותו עליו כך שרגליו של ביל כרוכות סביב מותניו של טום, מלטף את גבו שהיה מכוסה בסווצ'ארט הגדול שלו. "אני צריך.." הוא מלמל, ספק לעצמו. הוא לא באמת היה צריך.. אבל הוא לא עמד בזה. לראות את ביל עם אחד אחר שבר אותו ובמיוחד המחשבה שהוא עבר את כל זה בשביל לראות את אהבת חייו עם מישהו אחר, הוא רצה למות.
"א-אני אוהב אותך.." ביל לחש בשקט לאוזנו של טום, מחבק אותו כמה שיותר קרוב אליו, בוכה על כתפו. הוא כל כך התגעגע אליו, הוא אהב אותו יותר מכל אחד אחר... "אתה לא צריך, כבר שכחת שאני יודע על מה אתה חושב...?"
"אבל אתה איתו.. וזה לא פייר לעשות לו את זה" הוא הכניס את ידיו מתחת לסווצ'ארט וחיבק את ביל יותר חזק אליו, קובר את ראשו בחזהו, "א..לא איבדת את זה" הוא גיחך בשקט ומשך באפו.
ביל הרים את מבטו אל טום, תוקע בו מבט מסכן אך כל כך כנה, "אתה באמת לא מבין..? לא אכפת לי ממנו כל עוד אתה פה.. אני רוצה אותך ואני חושב שגם הוא יודע שאני מעדיף אותך ממנו.." הוא גיחך ביובש, תופס בפניו של טום.
טום נשך את שפתו והביט לעיניו העמוקות של ביל, נותן לעצמו לטבוע בהן, הוא כל כך התגעגע אליו.. למגע שלו, לחיבוק שלו.. להכל. "גור שלי.."
"אתה עוד אוהב אותי..?" ביל מלמל בשקט ספק לעצמו, מלטף את פניו של טום בעדינות, לא בטוח אם זה היה במקום לשאול את טום את השאלה הזאת.
טום בלע את רוקו וגיחך, "חשבתי שאתה יודע לקרוא את המחשבות שלי" הוא נשק ללחיו של ביל בעדינות, "אני יותר מזה"
"איך.. טומי.. איך אתה.. אתה עוד אוהב אותי? יש בברלין המון בחורות יפות.." ביל גיחך ביובש, נאנח בשקט כשהרגיש בשפתיו של טום נחות על לחיו. הוא כל כך התגעגע אליהן ורצה להרגיש אותן על שפתיו...
"אתה הכי יפה" הוא גיחך, הוא היה בטוח שביל כבר יודע את זה ושאלה סתם שאלות רטוריות שהוא אהב לשאול ולשמוע את התשובה הברורה עליהן.
"לא אני לא יודע את התשובות לשאלות שאני שואל" ביל חייך, נושך את שפתיו ומעביר את אצבעותיו בין צמותיו השחורות של טום, "זה יפה לך.."
"א..תודה" טום חייך חיוך נבוך וכשהפנה את מבטו הבחין בחבר של ביל עומד ליד הגינה וצופה בהם, נשען על קיר הבית. "אני חושב שאתה צריך לחזור" הוא עיקם את שפתיו באכזבה, זה כל הזמן שמגיע לו עם ביל אחריי השנה הקשה הזו?
"א.. טומי.. אני יסדר כמה דברים, אתה יכול לחכות לי פה..?" ביל מלמל בשקט כשהבחין גם הוא בבראיין עומד וצופה בהם, יורד מטום אך עדיין נשאר צמוד אליו.
"א..אני מניח" הוא נאנח, הוא סמך על ביל שהוא יעשה את מה שהוא צריך.
"אוהב אותך.." ביל לחש והתרחק מטום, מתקרב לבראיין ומושך אותו בחזרה לביתם, משאיר את הדלת פתוחה. הוא התקדם יחד עם בראיין לסלון, מתיישב על אחת הספות ומסמן לבראיין להתיישב לצידו.
"אתה חוזר אליו נכון? בסדר, ידעתי שבשנייה שהוא יחזור תזרוק אותי" בראיין התיישב בספה שממול ביל ונשען עליה, תוקע ברצפה מבט ריקני.
"תראה.. בראיין.. זה לא ככה.." ביל מלמל בשקט, גם ככה היה לו קשה. בכל זאת, בראיין היה איתו שלושה חודשים אך הוא בכלל לא משתווה לטום. הוא הרים את מבטו של בראיין אליו, מביט בו במבט מתוק ומלטף את לחייו במתיקות, "אתה יודע שזה קשה לי גם ככה.. אבל טום.. אני.. אני אוהב אותו.. אני אוהב גם אותך אבל.. א.. טום זה משהו אחר, זה כבר מעבר לאוהב או לא אוהב.. אני כל כך מצטער.. אבל בראיין, יש הרבה דגים בים.." הוא גיחך ביובש, "אני רק סתם עוד אחד מהם. יש כל כך הרבה שירצו אותך.. תאמין לי, אני לא שווה אותך.."
עברו כבר 10 דקות וביל לא יצא מהבית, טום כבר התחיל להילחץ והוא הקרב לדלת הבית ובדיוק כשהתכוון לפתוח אותה שמע את כל מה שביל אמר, הוא היה כל כך מתוק וטום הרגיש את הלב שלו עוד רגע יוצא מהמקום, 'טום זה משהו אחר' הוא חייך כששמע את ביל אומר את זה, הוא באמת אוהב אותו. "אתה כן.. אבל אני אלך" בראיין אמר ומבלי לתת לביל להגיב לבש את בגדיו שהיו זרוקים על הרצפה בסלון ויצא מהדלת בסערה, תוקע בטום מבט מזלזל וקצת פגוע, יוצא במהירות מהשער ומתקדם לבית שלו שהיה די קרוב לזה של ביל. טום כמובן הבין מה קרה, ביל היה פגוע עכשיו וטום צריך לתמוך, ממש כמו שביל עשה לו. הוא נכנס לבית במהירות והתיישב צמוד לביל, מחבק אותו אליו בחוזקה.
"טומי.." ביל מיהר להתיישב על טום, מחבק אותו בחוזקה אליו, קובר את ראשו בצווארו בעוד שכמה דמעות עושות את דרכן במורד לחייו. לעזאזל, כמה הוא הולך לבכות הערב? אבל כבר לא אכפת לו, לא אכפת לו מאף אחד... טום יושב איתו, מחבק אותו, טום איתו.
"אתה לא אשם.. תפסיק לבכות, אני איתך.. חזרתי" הוא חייך אליו בפשטות, הוא באמת חזר, סוף סוף, הוא וביל. לבד. "ואני אוהב אותך..מאוד מאוד" הוא אמר במתיקות.
"גם אני אוהב אותך טומי שלי.. כל כך אוהב אותך.." ביל מלמל בשקט, מרים את ראשו ומביט על טום במבט המסכן שלו, עיניו אדומות ורטובות. הוא כל כך התגעגע לשמוע את טום אומר לו שהוא אוהב אותו... זה לא היה כמו שבראיין היה אומר לו את זה, כשטום אמר לו את זה הוא הרגיש ממש בעננים, זה היה שונה.
"ממ..פרוותי שלי.." הוא צחקק ואפיהם התחכחו במתיקות, טום נשכב בעדינות על הספה ומשך את ביל שיישכב עליו בעזרת הסווצ'ארט הרחב שעוד עטף אותו, נאנח בשקט ובלי לתת לביל להגיב מצמיד את שפתיו לשלו במהירות, דוחף את לשונו ממש בגסות ומתחיל לחקור כל חלק וחלק בחלל פיו של ביל, משחק איתה.
ביל נאנח בשקט והעמיק את הנשיקה כמה שיותר, מלקק את לשונו של טום בעזרת שלו, ידיו אוחזות בפניו. הוא כל כך התגעגע לטעם המתוק והממכר שלו, ללשון שלו, לשפתיים שלו, ממש לכולו.
טום התנתק מביל לאחר כמה דקות של נשיקה חושנית ומטריפה, "אני אוהב אותך!!!!" הוא כמעט וצרח בקול מאושר, מחייך חיוך חושף שיניים, הוא באמת היה מאושר עכשיו.
"גם אני אוהב אותך!!" ביל צווח וצחקק במתיקות, מניח את ראשו על חזהו של טום, "התגעגעתי אלייך כל כך אהוב שלי.."
"גם אני.." הוא מלמל בשקט, הוא לא האמין שזה ביל ששוכב עליו עכשיו, סוף סוף..עם ביל, לבד. "סוף סוף לא צריך להסתתר.. גאד.." הוא גיחך וחיבק את ביל כאילו היה איזה דובי שלו, מנשק את פרצופו בפראות וממש מוחץ אותו.
ביל צחקק במתיקות, הוא התגעגע למהלכים האלה של טום, זה היה ממש מתוק. "ממ.. כן.. גאד.. טומי.. אתה עובר לגור איתי פה..?"
טום בלע את רוקו ושתק, התוכנית שלו הייתה בסך הכל לחפש את ביל ו..טוב, הוא הניח שלהחזיר אותו. בעצם, הוא לא ידע בכלל מה הייתה המטרה שלו, הוא רצה לראות אותו זה מה שבטוח. ויש לו מחוייבות שמה בברלין, יש לו הרבה מבחנים במכללה וזו שנה חשובה, הוא צריך להשקיע ולמצוא עבודה בסופו של דבר. "א..ביל, אני לומד"
"אבל אני רוצה לגור רק איתך.." ביל מלמל בשקט, לא מרים את מבטו אל טום, "אז.. אולי אני יעבור בחזרה לברלין ונקנה לנו איזה בית..?"
"כן!!" טום חייך ונשק ללחיו המתוקות של ביל, מחייך, "אתה יכול?.."
"ברור שאני יכול, מה יש לי לחפש פה.." ביל גיחך והרים את מבטו אל טום, נושק לשפתיו במתיקות, "ממ.. אז לפחות היום תישן איתי ומחר ניסע בחזרה לברלין?"
טום חייך לחיוב בלי היסוס, יש יותר טוב מלחזור לישון עם ביל במיטה אחת? מכורבלים?.. "ממ..כן.. אני אשמח" הוא מלמל ונשך את שפתו, מלטף את ישבנו הקטן של ביל ומגחך, "התגעגעתי אליו"
"גם הוא התגעגע אלייך.." ביל צחקק ופלט אנחה שקטה ומתוקה כשטום ליטף את ישבנו, "התגעגעתי לישון איתך בכפיות.. עם בראיין זה לא היה כל כך כיף.."
טום גיחך, "ממ..אני בעד ללכת למיטה" הוא חייך חיוך שובב ונשק לשפתיו של ביל במתיקות, מחייך.
"גם אני.. ממ.. אז תרים אותי.." ביל צחקק, מלקק את שפתיו בחיוך קטן ומתוק.
טום גיחך ותפס בחוזקה בישבנו של ביל ועטף אותו עם ידיו, מתרומם מהספא כשידיו של ביל כרוכות סביב צווארו ומתקדם לעבר המדרגות, "ממ..איפה.. החדר.. שלנו?" הוא מלמל ונישק את צווארו של ביל.
"ממ.. תעלה למעלה.. אתה כבר תראה בעצמך איזה חדר שלי.. אתה מזהה כל מה ששייך לי" ביל צחקק ומתח את צווארו לאחור, מחייך חיוך קטן ונצמד קצת יותר לטום.
טום גיחך והנהן וכעבור כמה דקות מצא את עצמו בפתח דלת צבועה שמנת, פותח אותה בעדינות וישר כשנכנס מצא את אחד מהכובעים שלו תלויים על איזה מסמר שתקוע בקיר, מצחקק, "מה זה אמור להביע, בילי?.." הוא מלמל ונשך את שפתו, מניח את ביל בעדינות על המיטה שהייתה מסודרת בצורה מושלמת ונשכב מעליו, "שמרת דברים שלי?.."
"מה חשבת שאני יזרוק אותם..?" ביל מלמל בשקט, מלטף את פניו של טום בעדינות, "א.. כן.. הכובע הזה שראית אז.. לקחתי לך אותו בלי שתדע, רציתי שיהיה לי משהו ממך.."
טום צחקק, זה היה כל כך מתוק מצידו של ביל, "ממ..כן, חיפשתי אותו באמת.. אבל שיישאר אצלך" הוא חייך וגרר את ביל לעומק המיטה, משכיב אותו בנוחות על כרית שהייתה באמצע ומכסה את שניהם בשמיכת הפוך הלבנה, מכבה את האור ומדליק רק את מנורת הלילה שהייתה על אחת השידות, הוא שיער שזה היה הצד של ביל.. המנורה בטח בשביל הספרים שהוא תמיד אהב לקרוא. "התגעגעתי אלייך גור קטן שלי.. ממ.. תינוק.." הוא גיחך והצמיד את אפו לצווארו של ביל, מסניף את ריחו הממכר שלא השתנה.
"לא, עכשיו כשאנחנו נגור ביחד אני לוקח מפה הכל" ביל צחקק ונאנח בשקט, מעביר את ציפורניו על עורפו של טום ברכות. "טומי שלי.. ממ.. התגעגעתי לכינויים המפגרים האלה שלך.." הוא גיחך, עובר ללטף את גבו של טום.
"מפגרים?" טום הרים את גבתו בשעשוע והפנה את מבטו לביל, "אתה תינוק!" הוא גיחך וליטף את שתי לחיו של ביל עם אגודליו, גורם לחיוך המתוק של ביל להתפשט במהירות, "ממ.. אתה תוריד ממני את החולצה או שאני אעשה את זה?"
"כן נו מפגרים ומתוקים" ביל צחקק במתיקות, מעביר את ידיו לגבו התחתון של טום ומעלה את חולצתו הרחבה, לבסוף מוריד אותה ממנו וזורק על הרצפה, בוחן את גופו השרירי של טום שלא השתנה בכלל אלא רק נהיה יותר סקסי, "גאד.." הוא נשך את שפתיו.
טום גיחך ולאחר מכן הוביל את ידיו של ביל לאיזור חגורתו, הוא חשב שביל יותר ייהנה להפשיט אותו מאשר שהוא יתפשט בעצמו ושלח אליו מבט מתוק, "אני אוהב אותך גור" הוא לחש לו ונשק קלות לשפתיו, מגרגר.
"גם אני אוהב אותך טומי טום" ביל צחקק כשנזכר שטום היה אוהב שהוא היה קורא לו ככה. הוא פתח את חגורתו של טום וזרק גם אתה לרצפה, מוריד ממנו את מכנסיו ומותיר את טום בבוקסר בלבד. הוא העביר את מבטו לבליטה הקטנה שהייתה בבוקסר של טום, מצחקק ושולח את ידו למפשעתו, מלטף מעט, "ממ.. גם התגעגעתי אליו..."
"גם הוא אלייך.." טום גיחך והתהפך כשביל מעליו, עוטף אותו בזרועותיו החמימות ונושק לראשו, "ממ..מה אתה רוצה לעשות, בילי?"
"סקס סוער איתך" ביל צחקק ונשק לצווארו של טום, מלטף את בטנו החשופה, הוא פשוט התגעגע לכל חלק בו. "ממ.. סתם, מה שבא לך טומי.."
טום צחקק וכיווץ את בטנו, "ממ.. אני לא אוהב שאתה אומר סקס, זה לא סקס" הוא כיווץ את עיניו בילדותיות, זה באמת לא היה 'סקס'. הוא לא אהב שביל קורא למה שהם עושים 'סקס' משום מה, בד"כ זה בכלל לא היה אכפת לו אבל עם ביל זה שונה, הכל שונה עם ביל. וכל כך טוב.
"אבל זה נקרא סקס טומי.." ביל גיחך, הוא אהב שטום היה ממש מתווכח איתו כדי שהוא לא יגיד 'סקס', "ממ.. זה נקרא סקס אבל אנחנו עושים אהבה.. נכון טומי?" הוא נשך את שפתו התחתונה ונשק לאפו של טום, מצחקק.
"כן.." הוא חייך וחיבק את ביל אליו, מנשק את פיו נשיקות קטנות ומתוקות, "התגעגעתי אלייך.. פאק, כל כך, אני עדיין לא מאמין שאנחנו ככה.. ביחד שוב"
"גם אני התגעגעתי אלייך יפיוף אחד.. ואני כל כך שמח שאתה איתי פה.. ופאקינג באת עד לכאן בשבילי, אין עלייך.. מדהים שלי.." ביל מלמל וחיבק את טום בצמוד אליו, טום היה פשוט מדהים.
"כן..אין לך מושג מה עשיתי בשביל למצוא אותך פה, הסתובבתי בחצי המבורג" הוא גיחך ונשך את שפתו, "הייתי חייב לראות אותך.. אני נשבע לך ביל, החיים שלי לא יכלו להימשך בלעדייך בכלל.."
"באמת חיפשת אותי טומי..?" ביל נאנח בשקט, כמה דמעות של התרגשות עשו את דרכן במורד לחייו והוא מיהר לקבור את ראשו בצווארו של טום, הוא לא רצה שטום יראה אותו בוכה אבל זה ריגש אותו שטום באמת עשה הכל כדי לראות אותו, "גם החיים שלי לא יכלו להימשך בלעדייך טומי.. אתה יודע כמה הייתי מדבר עלייך עם בראיין..? נראה לי שהוא נדלק עלייך בעצמו.." הוא גיחך בשקט.
טום פרץ בצחוק, "אני בטוח.. בראיין ואני, מתאימים מלידה". הוא הרים את מבטו של ביל אליו כשהרגיש את הרטיבות בצווארו, "למה אתה בוכה?! אני פה הריי.. אני איתך, נו ביל!"
ביל חייך חיוך קטן ומחה את דמעותיו, "זה מהתרגשות טומי.." הוא מלמל, נושק לשפתיו של טום, "ממ.. כן, אולי היה מצב לאורגיה" הוא החל לצחוק.
טום ליטף את שיערו של ביל ונאנח, "בחיים לא, אני איתך במיטה לבד" הוא צחקק והכניס את ידיו לבוקסר של ביל, מלטף את ישבנו, "ממ.. אתה עדיין בעניין של סקס סוער איתי?"
"לא.." ביל צחקק ונאנח בשקט כשהרגיש בידיו של טום מלטפות את ישבנו, "אני בעניין של לעשות איתך אהבה טומי.." הוא מלמל וליקק את שפתיו בחיוך פלרטטני.
"אוח.. שתוק כבר.." הוא נאנח והפך את ביל מתחתיו, מתנפל עליו בנשיקה חושנית ומשחק עם לשונו בתוך פיו בפרעות ובמהרה הבוקסר של ביל נמצא זרוק על הרצפה.
"טומי.." ביל נאנח בשקט והחליק את ידיו במורד גבו של טום, תופס בישבנו בפתאומיות ומצחקק, מוריד ממנו את הבוקסר גם כן ומשליך אל הרצפה, מלטף את כל גופו, "התגעגעתי לגעת בך טומי.."
"גם אני.." הוא נאנח בשקט כשביל תפס את ישבנו והתחיל לנשק אותו נשיקות רטובות ומגרות בצווארו, מוצץ ומלקק מקומות מסויימים, טום התגעגע לתשוקה הזו שהייתה ביניהם כל הזמן, למגע הפיזי הזה.
"ממ.. טומי.." ביל גנח בשקט, מותח את צווארו לאחור ומלטף את ראשו של טום, עובר לעורפו ומעביר את אצבעותיו בצמותיו, מצחקק במתיקות.
"הגוף הזה.." הוא גנח בשקט וירד עם הנשיקות שלו לחזהו של ביל, מוצץ ומלקק מעט את פטמתו שהזדקרה בשנייה שטום נשם עליה, הוא אהב כל חלק וחלק בביל ולא היה מקום שלשונו לא נגעה אצל ביל. "אני כל כך אוהב אותך.."
"פאק.." ביל מלמל ונאנח, נותן לטום לעשות בו מה שרק ירצה, מרים את גבו מעט, הוא כל כך התגעגע ללשון של טום. "גם אני אוהב אותך.. כל כך.. ממ.."
טום התענג על הקולות המתוקים שבקעו מפיו של ביל ונישק את בטנו נשיקות קטנות וחטופות, נכנס מתחת לשמיכה כשרק מבטו שקוע בביל מתוכה, מחייך חיוך מתוק, ביל בקושי יכל לראות אותו, הוא היה ממש קבור בשמיכה כך שביל רק יכל להרגיש. הוא המשיך לרדת בנשיקות קטנות ומתוקות ונעצר כשהגיע למפשעתו של ביל, ממש קרוב לבסיס ונושף שמה אוויר חם, הוא בקושי ראה את איברו מרוב החושך אבל בהחלט הרגיש את החום שמגיע מהאיזור הזה.
"טומי.. זה סקסי כשזה ככה אבל אני רוצה לראות אותך..!" ביל מלמל, מתפתל מעט כשהרגיש שטום נושף על איברו, הזקפה שלו התעוררה מהרגע שטום נשכב עליו, הוא כל כך היה צריך אותו, "אני לא רוצה שום משחקים, אני רוצה אותך בתוכי.."
טום עצם את עיניו והרגיש את ליבו ממש צונח, הוא עלה בחזרה אל ביל לא לפני שנשק בעדינות לאיברו, "אהוב שלי" הוא מלמל בשקט ותפס את הפרצוף הקטן והעדין של ביל, מצמיד את שפתיו לשלו וחולק איתו עוד נשיקה לוהטת, "אתה פשוט מדהים..ממ.."
ביל רעד מעט כשטום נשק לאיברו וחייך מבין שפתיו של טום, מחבק אותו אליו ומלטף את גבו, "אתה יותר מדהים.." הוא מלמל.
"ממ.. אני בכלל לא יכול לומר במילים כמה אני אוהב אותך.. אהוב שלי.." הוא התנתק מביל בעדינות לא לפני שליקק את שפתיו המתוקות, מנשק אותו בעדינות, "בילי.. יש לך חומר פה על בטוח, נכון?"
"גם אני לא מדהים אחד.. אין לי מספיק מילים.." ביל כרך את ידיו סביב צווארו של טום, "לא.. לא יודע.. בראיין אולי לקח אותו.. אבל לא אכפת לי, אני רוצה להרגיש אותך בתוכי לא משנה מה!"
"אני לא עושה את זה בלי חומר" הוא קבע, פעם שעברה ביל פשוט מת מכאבים ויום אחריי זה הוא בקושי יכל ללכת! לא בא בחשבון.
"אתה לא רוצה להרגיש אותי..?" ביל מלמל בקול עצוב, תוקע בטום מבט מסכן, "נו אבל בראיין לקח אותו! טומי!!!"
"לא, זה מכאיב לך ביל! תפסיק להיות עקשן" הוא נאנח ומשך באפו, הוא לא מסוגל לשמוע את הצרחות האלה של ביל.. והפעם טום היה קשה מתמיד, אין שום סיכוי שהוא בכלל יצליח לדחוף לשמה את הדבר הזה.
"אבל לא אכפת לי! תבין שאם זה אתה שום דבר לא יכול להכאיב לי.." ביל מלמל, מלטף את פניו של טום. הוא רצה להרגיש אותו בתוכו והוא לא יוותר על זה! הוא התגעגע לזה כל כך, וגם הזקפה שלו כבר ממש כאבה.
"אתה רוצה שאני פשוט ארד לך?" הוא נאנח והתפשר, הוא לא רצה לאכזב את ביל אבל הוא לא מוכן להכאיב לו ככה, כשיהיה חומר הם יעשו את זה כמו שצריך ועד אז ביל ייצטרך להסתפק בדרכים אחרות.
"אוף.. זה אחד מהרגעים שמתחשק לי להרוג את בראיין" ביל גלגל את עיניו ודחף את טום ממנו, קם מהמיטה ומתחיל לחפש בארונות שהיו בחדרו, במגירות, בכל מקום, "אולי אני יבקש ממנו.. לא, זה לא יפה.." הוא מלמל ספק לעצמו.
טום צחקק ונאנח, ביל היה כל כך עקשן לפעמים וזה הרג אותו. "בילי, אם אתה לא מוצא לא חייבים היום.."
"בטח שחייבים!!!" ביל התפרץ והמשיך לחפש. כעבור כמה דקות של חיפושים הוא מצא חומר סיכה שממש עוד קצת עמד להיגמר באחת מהמגירות שלו. "הו גאד!!!" הוא קפץ באושר ומיהר לחזור למיטה, נשכב עליה בחיוך מרוצה ומושיט לטום.
טום פרץ בצחוק, לוקח ממנו את החומר ומשכיב את ביל על הכריות, "אתה חולה נפש, אתה יודע?" הוא גיחך ופישק מעט את רגליו של ביל, מורח מעט מהחומר על איברו ומשפשף אותו ממש מול עיניו של ביל. "ממ.. עד כמה אתה רוצה את זה, גור?"
"כן אני יודע" ביל צחקק ונשך את שפתו התחתונה כשראה את טום מתחיל לשפשף את איברו, "נו... מאוד.. דיי, תעשה אותי כבר.." הוא מלמל, לא מוריד את עיניו מאיברו של טום. כמה זמן הוא לא ראה את טום עושה את זה, גאד...
טום גיחך ומרח מעט מהחומר שהיה על איברו על הפתח של ביל, ממש בעדינות ודוחף אצבע אחריי כמה שניות, פולט אנחה מתוקה. "ממ.."
"פאק.. טומי.. התגעגעתי לאצבעות שלך.." ביל פלט גניחה שקטה, מכווץ את עיניו ונושך את שפתו התחתונה, מרגיש את שריריו מתהדקים סביב אצבעו של טום.
"ממ..התגעגעתי לחום הזה" הוא צחקק ודחף עוד אצבע, ולאחר כמה דקות אפילו דחף את השלישית והתחיל לשחק איתן בתוך ביל, מקפל אותן, "כ..כואב לך?.."
"א.. לא.. נעים.. ממ.." ביל גנח בשקט, שריריו השתחררו מעט והעונג החל לאפוף אותו, הוא רק נהיה חרמן מרגע לרגע, "נו תזיין אותי כבר, טום..!!!"
טום צחקק והוציא באיטיות את אצבעותיו מביל ובלי לבזבז זמן דוחף לתוך ביל את איברו שהיה זקוף וקשה לגמריי, באיטיות מחרפנת, "א..הו.." הוא עצם את עיניו, נושך את שפתו התחתונה, "אני אוהב אותך גור.. כל כך פאקינג אוהב אותך!"
"א... פאק!!" ביל פלט צרחה קולנית כשהרגיש באיברו של טום נכנס לתוכו, שריריו התכווצו בחזרה סביב איברו של טום מה שגרם לטום עונג עילאי. ביל משך את טום אליו, כורך את ידיו מסביב לצווארו וגונח בשקט, "טומי.. פאק.. אני אוהב אותך.."

טום חייך אל ביל חיוך מיוזע ומתוק שאמר הכל, מתנשף כמו מטורף ומביט על ביל באפס כוחות, "ב..ביל.."
"טומי.. פאק, התגעגעתי לזה כל כך.." ביל התנשף בכבדות, מלטף את גבו של טום בחיוך חולמני. הוא כל כך התגעגע לזה, להרגיש את טום בתוכו. זאת הייתה ההרגשה הכי מדהימה בעולם.
טום נשק לשפתיו של ביל ותקע בו מבט שואל,  "לצאת?" הוא גיחך, לא בטוח מהפעם ההיא שלהם שביל לא רצה שייצא ממנו.
"ממ.. לא.. בחיים לא.." ביל צחקק וכרך את רגליו סביב מותניו של טום, מונע ממנו לצאת.
טום צחקק ונשך את שפתו, ביל היה כל כך מתוק. הוא הושיט את ידו בקצת מאמץ לרצפה, מוצא את המכנס שלו בצמוד אליה ומוציא מהכיס שלו משהו ששמר כבר הרבה זמן שמה, עדיין לא יוצא מביל. ומבלי שהוא שם לב הוא גרר את הקופסה הקטנה מתחת לשמיכה, פותח אותה כך שתציץ מהשמיכה שביל יוכל לראות. בתוך הקופסא הייתה טבעת יהלום מדהימה שהייתה מיועדת לביל, ועוד אחת, שהייתה מיועדת לטום. "א..להתחיל בנאום?" הוא צחקק.
"א.. טומי..?" ביל פער את עיניו, נושך את שפתו התחתונה בחוזקה, מבטו נתקע על הטבעת המדהימה שטום החזיק. הוא לא האמין למה שהוא ראה, טום מתכוון לעשות צעד ממש גדול והוא היה נראה ממש בטוח בזה. זאת אומרת, ביל רצה את זה כל כך וזה רק מה שגרם לדמעות ההתרגשות להתחיל לזלוג במורד לחייו, הוא לא יכל להחזיק את עצמו.
טום גיחך ומשך באפו, "אז..אמ.. אני מכיר אותך ואוהב אותך כבר תקופה, והתקופה הזו זו התקופה הכי טובה בחיים שלי.." הוא התחיל והביט לעיניו של ביל, "ש..הייתי רוצה שהיא תמשך לנצח, וכשאני איתך אני יודע שהיא תמשך לנצח אז..אמ.." הוא חייך חיוך מתוק ותקע בביל מבט כנה, "ולא, לא אכפת לי שאנחנו אחים.. אנחנו אחים חורגים, אין לנו שום קשר" הוא מלמל במהירות וחזר לחייך את החיוך הכובש שלו, "בקיצור.. אני לא טוב בנאומים, ביל.. אתה מוכן להמשיך להעניק לי את הדבר הכי טוב ויפה בייקום, שזה אותך, או במילים אחרות.. תתחתן איתי?"

---