המנון לאדישות
"גלימתך
הפכת לשטיח
אדם עליו
לקבל את כל הגדולים
וגלימך
הופכת למסך תאטרון
מאחוריו יצגו
כל מחזותיך הגדולים"
(יונה וולך/מופע) |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
אז ככה...
אז זה מתחיל איפה שהוא בין שלהי השירות הצבאי לכמה חודשי אזרחות מאלפים. כולנו היינו רוצים או מקווים שהא' תהפוך באורח פלא לע' אך מה רבה ההפתעה- זה לא קורה.
מה שכן, דבר אחר קורה- התודעה מכה בי כ"כ חזק ואני מתחילה להבין שאיפה שהוא בדרך איבדתי את עצמי.
החיים הרי מצפים מבחורה בת 20 ו.. שתגיע לגיל הזה עם פחות קפריזות ויותר תובנות לגבי משמעות החיים. אולי כמה פניני חכמה, מספר טיפים לאורח חיים בריא יותר, או לפחות תשובה לשאלה איך בחור מממ.. ורסטילי כגון מר בובליל מגיח לעולמי בפריים טיים בדרך להיות כוכב תרבות.
אז ציפיתם.
בהסרה מהירה של לוט הגלובליזציה נגלה שלמעשה בגיל 20 1... אין יותר תשובות- ההיפכא מסתברא- רק יותר שאלות הנופלות על אזניים ערלות.
ולמעשה, העובדה שהתחלתי לשים לב לצלוליטיס ביריכיים והשאלה- "האם אני באמת מידה SMALL?" מהדהדת בראשי לא פעם לא מעידה שאני בן אדם בוגר,נבון או פיקח יותר אלא רק שגנטיקה איננה מילה גסה.
בגיל 20 ו.. אני מוצאת את עצמי נפלטת לחור השחור הזה, שלימים ייקרא חיי הבוגרים, בלי יכולת או כלים להתמודד עם הכאוס הזה שנכפה עליי, והריי כבר סיים לטמון בחובו מורות טרחניות שמטרתן המוסוות היא להקנות לנו ערכים בעוד מטרתן העיקרית היא להפוך את גיל ההתבגרות לסיוט (לא שגיל ההתבגרות כשלעצמו הוא חביב, הריי שחצ'קונים, גשר, ניצני שדיים וצמיחת שפם בר מצווה מעולם לא הייטיבו עם חייו של איש) אם כן- יחי האזרחות?
ואז אני מגלה לדאבוני שחיי האזרחות הבוגרים אינם זוהרים בטוש ורוד זרחני כמו בסיפורים.
במקום סקס סמים ורוקנרול אני זוכה בסיגריות סוג ז' (והריי ביניינו- אחרי שירות צבאי מי יכול להרשות לעצמו משהו?) את דליק ווליניץ מגיש חדשות בוקר בפאקינג 6 לפנות בוקר שהינשופים חוגגים באפטר פארטי, וסקס?.. הממ.. סייג לחכמה שתיקה. או שתוקה, תלוי כמה אתם חובבי ריאליטי.
אך גדלתי על ערכים מסויימים, ואני מתרגלת לסטטוס קוו הזה, כמה שהוא שואתי, אני בולעת את הגלולה המרה בתקווה לבלוע עוד כמה דברים בסוף הדרך.
ובנתיים חווה דברים, אהבות, ויחד עם זאת כמובן אכזבות, עליות ומורדות, "הטיול הגדול" שמשנה לי פרספקטיבה על כל העולם ואישתו, ומשננת את המנטרה "לא חשובה המטרה אלא הדרך" ומבינה סוף סוף ש.. אלו החיים.
ואין שחור או לבן. יש המון המון אפור באמצע, והאמת? אפור דיי מחמיא לי.
אז זהו, זה הקטע הראשון שלי שנכתב ככה במשיכת מכחול או איך שלא קוראים לזה,
אני לא יודעת מה ההליך הפרוצדורלי אבל אציג את עצמי לשם הנימוס- אני ניצן (וזה מספיק לעת עתה).
אני לא רוצה להיכנס להגדרות של מי ומה אני, בייחוד כי טרם גיליתי זאת.
מקווה שנהנתם לקרוא אותי, עד הפעם הבאה- לילה טוב וחג שמח.
| |
| כינוי:
random sin
בת: 39
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
