RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
the new guy
אז יש את הבחור החדש.
מן הראויי לציין לפני כן שעד היום לא נחלתי הצלחה עם בני המין החזק.
ממרום שנותיי, עשרים ושתיים במספר, עברתי אי אלו קשרים, אך אם אהייה כנה עם עצמי (ואתכם) אוכל לומר בפה במלא (בהמשך יתברר במה) שרובן היו מושתתות על סקס, מי יותר מי פחות זה הוא כבר פרט זניח, אך אבן היסוד האיתנה פה הייתה, כאמור.. מצוות פרו ורבו.
הבחור האחרון שלי הייה אוסטרלי טיפוסי, אחד כזה ששותה מבוקר עד ערב, הוא אומנם גילגל ג'ויינטים מצויין אך שניינו היינו בעלי טמפרמנט שונה לחלוטין זה מזו.
למעשה, לא הייתה לנו יותר מידי תקשורת מלבד שיחות שטחיות כגון
אני: מארק, נו דיי (מוחה על שידול לקינקיות יתר)
מארק: why are you telling me to die all the time??
אכן, שיחות ברומו של עולם.
מארק ואני טיילנו יחדיו במדינות האנדיות (ולמי שאינו בוגר דרום אמריקה- פרו ובוליביה), היינו מחזיקים ידיים בשווקים הפתלתלים, מידי פעם יושבים לאכול, רואים סרט ובעיקר משתגלים.
זו אגב, הפעם הראשונה שראיתי/חשתי בולבול ערל, אבל היי- אם זה נובח וניראה כמו כלב- כניראה שזה כלב. כלב גוי, אבל עדיין, כלב.
אחרי פרידה דרמטית (או שלא) היה אורי.
אורי, המושבניק המתוק הזה, פשוט ללקק אותו (לשם שינוי- מטאפורית) הוא היה הכי יפה בכל ברזיל, ובכלל בכל דרום אמריקה.
הוא היה מתולתל, יחף, מחליף בגדים בתדירות גבוהה עד גבוהה מאוד ואחראי סיפוק חומר בתום כל יום קשה שכלל בחובו שיזוף בים ורביצה שגובלת בעבירה על החוק.
בין שאכטה לשאכטה היינו מנהלים שיחות, ממנצ'זים כל הנקרא בדרכנו, מחליפים מבטים נוגים וזוממים לסירוגין, ובכל פינאלה כזו שם יום, קצת לפני שהשמש זורחת שוב היינו יושבים עם הגיטרה ומזמרים, וכשהוא היה פורט את "ילדי הלילה" או "מיכאל" הנוסטלגי היה מתעורר בי חשק עז לקרוע לו את הבגדים ולעשות לו כל מיני דברים לא יאים.
כמובן שבסוף, בסיומו של לילה מעניין שכלל בתוכו בהייה בתיקרה בשעה קשה (תגיד, זה רק אני או שיש שם מלא פרצופים שמוציאים לי לשון???) התנשקנו ומימשנו את תשוקתנו.
יום למחרת עזבתי את הייבשת.
כבר אמרתי שלא נחלתי יותר מידי הצלחה, לא?
ועכשיו יש את הבחור החדש.
אמיתי שמו, הוא קיבוצניק טיפוסי בן 26, ברמת העיקרון הוא לא עושה יותר מידי, הדוניסט במלוא מובן המילה, רוב היום יושב בחדר.. ומעשן.
אם הוא ניתקף באקטיביזם אז הוא יוצא החוצה לטייל בקיבוץ.
ומעשן.
כבר בשיחותיינו הראשונות הבנתי שאין לי פה עסק עם בן אדן קונבנציונאלי. הוא אמנם גדל ממשפחה נורמטיבית לחלוטין, אך גדל להיות עוף מוזר עם לא מעט תיסבוכים.
ואהם יש מישהו שאוהב להכניס ראש בריא למיטה חולה? אוהו.. עבדתכם הנאמנה ניזונה מכך.
זה מדליק אותי יותר מנשיקות באוזן, יותר מליקוקים בצוואר, יותר מישראל בראון בגמר כוכב נולד.
טוב ניסחפתי.
בכנות, אני לא בטוחה שהוא הבחור הנכון בשבילי. אמנם בודדים האנשים שיאמרו שאני בחורה מן היישוב.
גם לי יש את המוזרויות שלי, דיכאונות תכופים ובלתי מוסברים, תסבוכים בנסיון להבין את הוויתי ועוד מטעמים.
מן הסתם הייתי אמורה להתחבר לבחור שיאזן אותי, שייתן לי בוסט של מיינסטרים, אך כמובן שהצד המזוכיסטי שבי עולה על כל מציאות וגורם לי לעשות דברים שייגרמו לי להצטער על הרגע בו הגחתי לאוויר העולם.
רטרואקטיבית כמובן.
הייתי אצלו סך הכל פעם אחת, קצת התגפפנו, מה שגם לו לו נורא להתפלא,
וגם לי להתפלא-על מה לעזעזל אתה מתפלא?
אכן, בחור הזויי.
ובנתיים אני ממשיכה איתו. לא יודעת למה.
הריי הוא חמוד, ומצחיק בדרכו הייחודית אך אני חושבת שהסיבה העיקרית היא הרצון הקמאי הזה להיות חלק ממשהו.
וכי נימאס לי קצת מעצמי אז אני מנסה להעביר את המעמסה למישהו אחר.
הריי בסך הכל, לא רציתי הרבה, מישהו שילטף לי את השיער במקום דברים אחרים, שיגיד לי לילה טוב ויתכוון לזה, שיגיד לי שיש לי ריח טוב בשיער ושיגרום לי להבין שלקנות סט הלבשה תחתונה בשלוש מאות שקלים זו הוצאה משתלמת.
אחרי הכל, מגיע לי,
לא?
| |
| כינוי:
random sin
בת: 39
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
