המנון לאדישות
"גלימתך
הפכת לשטיח
אדם עליו
לקבל את כל הגדולים
וגלימך
הופכת למסך תאטרון
מאחוריו יצגו
כל מחזותיך הגדולים"
(יונה וולך/מופע) |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
הגיגים בשעת לילה מאוחרת
אז עבר עליי שבוע.. הממ.. אנסח במילה נפוצה מלקסיקונו של מר אמיתי- "מעניין...".
עבר עליי שבוע לא רגוע בעליל, במהלכו החלטתי בהחלטה אמיצה לנטוש קצת את הארץ לטובת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
אך זה בהמשך.
בסופ"ש האחרון החלטנו לעשות מפגש מד"א (מסוממי/מובטלי/משוחררי דרום אמריקה- אנא מחק את המיותר) והפעם על המפה- קיבוץ שדות ים.
בשביל בחורה כמוני, שגרה בפאקינג חור אי שם בדרום הארץ זה מקביל לנסיעה לחו"ל.
נסעתי בתחילה לעזראילי בת"א ושם היה.. ממ.. מה המילה?... כן, מעניין. שוב.
למען האמת כבר השכלתי להבין על מה מדבר הביטוי "הבועה התלאביבית" אך כל פעם כשאני מגיעה אני נתקפת בתדהמה מחדש.
עשרות אנשים תמהוניים ותמהוניים פחות, אופנה מוזרה ומעודכנת מאיין כמוה, וכניראה שמשה דיין נחשב אייקון אופנתי מוביל, אחרת אני לא מבינה את הרטרו הזה שפוקד מאות ילדים שמסתובבים עם פוני שמכסה להם עיין אחת לפחות.
ומה זה הרזון הזה? לא אוכלים שם במרכז?
אכן מראות קשים.
משם נסעתי לעיר מובילת תרבות לא פחות, ולא, אני לא מדברת על פריז אם כי על חדרה.
ומשם לגולת הכותרת- לקיבוץ שדות ים.
הייתי רוצה לגולל סאגה מלאה בהומור על מה שהתרחש שם, על כמה כיף היה לראות את כולם, ואילו שיחות ברומו של עולם דיברנו, מה כולם עושים מאז החזרה ומי כבר סאחי.
אך האמת שמהרגע שנידלק הג'ויינט הראשון הזיכרון פרח לי לחלוטין.
אני זוכרת במעורפל המון המון כיף, רגעים קטנים של אושר, אווירה נפלאה עם יותר מידי אנשים שאני אוהבת קצת יותר מידי והרבה אוכל שניגמר בזמן קצר מידי.
וגיטרה.. נדמה שהייתה שם גיטרה ומישהו ניגן עליה.
אולי זו הייתי אני?
יום למחרת כבר הייתי בדרכי הביתה לסופ"ש.
יום שישי יצאתי למסיבה בקיבוץ הסמוך והפעם נקטתי בשיטת התמסטלות אחרת, ולא, אני מצטערת אך אינני היי בנטורל.
אוסיף ואומר שאני לא מאמינה שיש מישהו היי בנטורל, אלא אם כן נדמה לו שלעשן גראס נקי נחשב נטורל.
אז שתיתי למוות.
ורקדתי, והשתחררתי, ועשיתי עוד כל מיני דברים שאני מונעת מעצמי בדרך כלל.
ויום ראשון קמתי והזמנתי כרטיס טיסה לארצות הברית.
ככה.
בלי הכנות או חשיבה מוקדמת.
פשוט פעלתי עם האינטואיציות שלי שכל הזמן מהדהדות לי בראש "בן אדם לא נשאר היכן שלא טוב לו".
ולא טוב לי.
עם כל הצער שבדבר, אני בת 22 ולא מרגישה שעשיתי כלום.
אז נכון, עבדתי במטרה לממן את טיול חלומותיי, והגשמתי אותו והוא היה יותר טוב פי אלף מכל חלום שחלמתי.
אבל מאז החזרה אני חשה ניתוק מכולם ובעיקר מעצמי, חוסר סיפוק וחוסר מזל והכי עצוב- חוסר עניין.
נהייתי אפאתית להכל בצורה לא נורמאלית.
תמיד הייתה בי מן המיזנטרופיות, זה לא משהו שנפל עליי כרעם ביום בהיר,
אבל האדישות הזאת עוד תוציא אותי מדעתי.
אז אני אצא מדעתי,
אבל לפחות זה יהיה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
:)
| |
| כינוי:
random sin
בת: 39
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
