אורי.
עוד מעט כולם ילכו, שנינו נוכל להיות לבד.
את תעשי תה אחרון, אני אקרא לך דברים מצחיקים מהעיתון...
אחר כך נשמע תקליט של רנדי ניומן, יש מילים בתוך העטיפה.
אני אוהב אותך היום, אני אוהב אותך.
כשנגמור עם הסלון, נתרחץ ונתבשם. אני אהיה מוכן הרבה לפנייך, אבל לא אכפת לי לחכות - תבואי כבר.
אחר כך אגע לך בכל הגוף, את תגעי חזרה.
את תגידי "טוב לי היום", אני אשמח עמוק בפנים שמחה גדולה.
את תרדמי הרבה הרבה לפניי, אבל לא אכפת לי לחכות.
אחר כך יעלה האור, ימצא אותי עוד ער,
חושב על מה היה, חושב על מה עכשיו ומה יהיה...
(אריק איינשטיין)
עד עכשיו אני לא מצליחה לחשוב מה אני אמור לכתוב פה.
אולי כי אני פשוט לא בטוחה מה אני מסכמת כאן - חודשיים או שנתיים?
מההתחלה, לפני חודשיים בערך, כשיצרנו קשר מחדש לא ידעתי אם אני רוצה להיכנס לזה עוד פעם ולהסתבך עם מישהו שטס עוד מעט לתקופה לא מבוטלת.
אמרתי לעצמי שזה יהיה משהו קליל שבמילא יעבור, אבל נראה לי שידעתי שבתכל'ס זה לא יכול לקרות (או לפחות לא במתכונת שחשבתי). וזה ברור למה.
לא יודעת מה גורם לזה, אבל אני יכולה להגיד יחסית בבטחון שלמרות כל מה שקרה (ושנינו יודעים כמה תאקלים היו...), אתה מהאנשים האלה שתמיד יהיו משמעותיים, אלה שאתה זוכר גם אחרי שנים של נתק.
זוכר ששאלת אותי אם אני אזכור אותך כשאני אהיה בת 60? אז אני לא בטוחה שאני אזכור אנשים בכלל, אבל אם כבר אז יש סיכוי :).
אני חושבת שרק אנשים מסוימים מאד אתה מסוגל לאהוב לא משנה מה הם עושים לך. אני חושבת שככה זה איתך.
אחרת החודשיים האלה באמת היו עוברים כמו כלום, כמו שחשבתי שיעברו.
אני לא באמת יודעת מה אתה חושב, אולי כבר לעולם לא תגיד לי, אבל למרות כל מה שהיה אני פשוט חייבת להגיד לך שאני אוהבת אותך.
אולי אני לא יכולה להגיד את זה בקול רם, אבל זה לא אומר שזה לא קיים.
אני מטורפת עליך, על הקטע הזה שלך שאתה אוהב להחזיק לי את היד תוך כדי נהיגה, איך שאתה גונב לי מהשתייה (ולפעמים פשוט את כל הקפה) והמסטיקים... כמה שאתה יכול להיות מצחיק ומפגר לפעמים ובכל זאת להיות מקסים.
אולי זה מוציא אותי "פראיירית", נואשת או כל דבר אחר אבל אי אפשר לשלוט במה שאתה מרגיש ולמי, לא?
הרגשתי שאני חייבת להגיד לך שאני רוצה שתזכור אותי שם, שנדבר בסקייפ לפעמים,
ואתה יודע... בלי להבטיח כלום.. אולי... אם תחזור ואני עוד לא אהיה דוברת הקונסוליה בניו יורק או משהו, אני כאן.
לדבר, לפתוח הכל שוב, אולי לתת לזה הזדמנות אמיתית הפעם.
כי אני אוהבת אותך. ולא באמת אכפת לי כמה שלישיות תעשה שם, כל עוד כאן אולי תהיה שלי.
אני לא רוצה לחפור אז כאן אסיים, למרות שאני יכולה לכתוב לנצח...
אז תזכור אותי, שאני כאן.
אוהבת אותך גם במרחק 2 יבשות...
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Aircheology