אהבת חיי

כמעט שבוע שאנחנו ביבשות נפרדות ואני כל כך כועסת עליך עכשיו

הלוואי שהייתי יכולה להרוג אותך

פתאום אני רואה את התמונות האלה בפייסבוק... מי זאת בכלל? ידידה שלך? לא נראה ככה.

חשבתי שברגע שתיסע אני אפסיק להתבזות ככה, לראות תמונות עם כל מיני בנות מפוקפקות... 

אי אפשר לחיות איתך ככה, זה היה כשהיינו בריב או שאולי שיקרת לי באותו רגע שאתה במקום אחר?

אני פשוט לא יכולה להיכנס לראש שלך וזה משגע אותי, אי אפשר להבין אותך!! 

איך אתה יכול

לרדוף אחריי ככה, להתקשר לא משנה כמה אנחנו רבים, להסתכל עליי ככה, במבט הזה שאני אישית מפרשת כאהבה (או שאני סתם בסרט)

ובסוף אני רואה את התמונות האלה שהן ממש לא ההתחלה של הנושא הזה.

לא יכולה שאתה שם ואני כאן

לא יכולה להמשיך לפספס אותך בסקייפ ולהיות פרנואידית כי אולי עכשיו תשלח הודעה ולעולם לא אדע כי אין לי סאונד במחשב,

אז שזה יפעל לי בפלאפון ויהרוג לי את הסוללה

שוב עולות לי דמעות ושוב אני מרגישה מושפלת

תוהה אם בכלל יש טעם לרשום לך בפייסבוק באינבוקס שכדאי מאד שיהיו לך הסברים

כי מה יש לך להסביר לי עכשיו? זה שווה משהו?

אני רוצה להיות איתך עכשיו, אני רוצה לטייל איתך, להרגיש איתך

אני רוצה לחבק אותך ושיפסיק הצורך הזה להקיא בבלוג הזה מילים שאף אחד כנראה לא יבין חוץ ממני

אני פשוט שבורה מבפנים ואף אחד לא רואה את זה

אני רק חושבת על הרגע הזה בשדה התעופה שהתנשקנו מול כולם, כולל אחותך

שאמרת לי שתתגעגע אליי, שאני אעלה את התמונה שלנו לפייסבוק

איך בעולם בנאדם יכול להתייחס אליי ככה ובכלל לפני שבועיים הצטלמת עם הבחורה ההיא????

אני משתגעת, באמת איבדתי את הצפון כבר

למה אי אפשר שזה יהיה הכל או כלום? למה אי אפשר להקפיא את הרגשות ליותר משתי שניות? למה אני לא יכולה להחליט שאני לא אוהבת אותך יותר ושלא אכפת לי - ולעמוד בזה?

תחזור כבר כדי שאני אוכל לצרוח עליך שאתה מטומטם, ולשמוע בקולך שוב את ה"אל תכּעסי" הזה (אגב אומרים את זה עם כ' רפה לעזאזל)

על מי אני עובדת בכלל, בחודשיים האלה לפני שנסעת לא היינו זוג אמיתי.

לא הייתה מחויבות, לא משנה כמה ניסינו להגדיר את זה לא היית מסוגל ואני פשוט תוהה אם להיעלב מזה או אם הרגשת בכלל משהו,

אם הקמע הזה שנתת לי בכלל עלה לך חמישה שקלים בשוק

פתאום יש לי הרגשה שכן וזה שורף אותי, אתה משקר, בטוח.

שתבלע אותי האדמה כבר