מישהו שומע אותי?

פרק 3-חלק ב'

"איזה מותק!" קראתי.
לא, לא פורץ, לא גנב. מולי עמד כלב, מסוג לברדור, אני חושבת, מלוכלך וספוג במים.
הרמתי אותו "אין לך קולר." אמרתי וחייכתי אליו.
"צריך להתקשר לאמא." ליטפתי אותו. היא לא אוהבת שמפריעים לה בעבודה, חשבתי.
לקחתי אותו לאמבטיה וקילחתי אותו בזהירות. הוא מצדו לא התנגד.
השארתי לו חתיכת בשר וקערית מים, ורשמתי עליה בלורד שחור:"תומי", ויצאתי החוצה.
"אמא תהרוג אותי..."
***
טליה מלווה באחיה, אורן יצא מהבית. כל הדרך לבית הספר היא חשבה על מה שאמר לה:
"מפחדת שלא ישימו לב אלייך", " היא שולטת בך", " היא תפגע בך, בדברים המכאיבים ביותר שלך, וכאילו תשאיר אותך שם לבד, לכאוב, בלי לקחת אחריות על המעשים שלה".
קולו הדהד בראשה שוב ושוב, כמו דיסק שרוט.
זה לא נכון! היא רצתה לצרוח. אני מכירה את לירון. נכון, היא קצת רעה, אבל לא אליי.
נכון?
***
היא אולי לא החכמה ביותר, אבל היא גם לא מטומטמת. לירון נזכרה בכל מה שקרה, התנהגותה המשונה של טליה... כל זה גרם לה לחשוב קצת, ולהבין את הסיבה האמיתית ליציאה של תומר ושי.
היא רצתה להחזיר לה. אף אחד לא יעליב אותי, היא אמרה לעצמה.
"מה לעשות, מה לעשות?" היא מלמלה.
לפתע צץ לה רעיון. היא חייכה את חיוכה, זה שגרם לאנשים לתהות, והשאיר מאחוריו הרבה חומר למחשבה.
***
"אז, ממתי...אתה יודע...אתה ושי?" שאל עידו, שחר הנהן.
שחר היה גבוה למדי, שיער שחור ועיניים כחולות.
"אני יכול לשאול שאלה?" הפסיק אותו תומר.
"בטח"
"אתה ולירון..."
"נו?"
"כבר התגברת עליה סופית?"
"כן.אבל החדשה בהחלט נראית לי." הוא חייך אליו.
"היא לא תשים עלייך." צחק שחר, תומר הצטרף לצחוקו.
"אנחנו עוד נראה." חייך עידו.
"אני חושב שיש לנו התערבות." חייך תומר "והשיחה הזאת בהחלט תימשך בהפסקה"
***
על הצג הופיע:"מספר לא מזוהה".
שון ענה לפלאפון."הלו? מי זה?"
"היי" ענה קול מתקתק מבעד לקו "זאת לירון."
"אה, היי" השיב, מעט מבולבל. לירון והוא כאילו חיו על שני כוכבים שונים.
"אני צריכה עזרה בגיאומטריה. אתה הכי טוב בכיתה, אז.. התקשרתי."
"אה..טוב." הוא חייך חיוך ביישן "נשב בהפסקה?"
"בטח. אבל אולי ניפגש גם היום אחר הצהריים? ככה יהיה...יותר זמן ללמוד."
"בסדר, אצלי או אצלך?"
"אמ...אצלי" היא אמרה לבסוף, והיה ניתן לשמוע את חיוכה.
***
"מצאת גור כלבים?" שאלה הילה.
"כן. הוא פשוט חמוד!" חייכתי באושר.
"אוקיי..." היא גלגלה את עיניה.
"מה?"
"קודם כל, אמא שלך לא תסכים לך לגדל כלב" היא פסקה "וגור כלבים, גזעי, לין, לא מסתובב סתם ככה ברחוב. הוא שייך למישהו."
"אוי נו באמת. הוא היה לגמרי מלוכלך ולא היה לו קולר."
"הוא בטח הלך לאיבוד, והתלכלך. לין, תחשבי בהיגיון."

נאנחתי. ידעתי שהיא צודקת, אבל עד שסוף סוף כבר ראיתי כלב מתוק?
***
"איפה שחר?" שאל עידו.
"לא יודע. בוא רק שנינו, עזוב, אין לי כוח להתחיל לחפש" השיב תומר.
"טוב."
"אז ככה..." התחיל תומר, וסיפר לו על כל תכניתו.
"תקשיב," פתח עידו "קודם כל, לירון לא כזו מציאה"
תומר הניד בראשו כלא מבין אותו.
"ודבר שני, המשחק הזה ברגשות של אחרים, זה מגעיל, תומר."
"אני יודע." הוא נאנח  "אבל זו הבעיה שלי, טוב? עכשיו להתערבות"

"אוקיי, על מה ההתערבות?" שאל עידו.
"אה...שאני מצליח להשיג את לירון,בעזרת שי, זאת אומרת, לפני שאתה מצליח להשיג את..לין קוראים לה?"
"התערבנו" הוא חייך, והם לחצו ידיים.
הדמות שהתחבאה מאחוריי השיחים המתינה, מחויכת.
לאחר ששניהם עזבו, היא יצאה משם.
"שתי ציפורים במכה אחת" חייכה לירון, בידה הימנית הפלאפון שלה שהקליט את כל השיחה.
***
"אתה הולך עם מי?!" הזדעזעה שי.
"אני הולך ללמוד גיאומטריה עם לירון" השיב שון בקול רגוע.

"לא, אני פשוט לא מאמינה!" אמרה שי והלכה הלוך ושוב בחדר.
"שי, תירגעי, זה רק ללמוד, לא יותר מזה!"
"אתה יודע מה? תשה מה שבא לך!" היא זרקה לעברו והסתלקה משם.
***
ההפסקה הסתיימה, הצלצול לשיעור האחרון הגיע.
"מירי, אפשר להודיע הודעה?" חייכה לירון אל המורה לתנ"ך.
"אה, כן. אני צריכה לצאת לרגע" היא פנתה אל התלמידים:"תקשיבו למה שיש לה לומר" והלכה משם.
מיד התחיל רעש בכיתה.
"שקט!" היא צרחה, כולם נרגעו.
היא נעמדה על אחד השולחנות והוציאה את הפלאפון שלה.
"תקשיבו..." היא קראה.
"אוקיי, על מה ההתערבות?"
"אה...שאני מצליח להשיג את לירון,בעזרת שי, זאת אומרת, לפני שאתה מצליח להשיג את..לין קוראים לה?"
"התערבנו"
ההקלטה הסתיימה. מהרגע שנאמר:"בעזרת שי" הכיתה השתתקה ומיד רעשה בחזרה, וכך איש לא שמע את החלק האחרון על לין.
שי הביטה בתומר, ומבטיהם הצטלבו. היא בכתה ויצאה מהכיתה.
"אתם פשוט שתי מפלצות!" צרח עליהם שון.
אליזבת ולין הנהנו ויצאו אחריה.
שי הסתובבה לאחור לרגע. "אני מצטער." אמר תומר והיא רק הסתובבה והלכה משם.