30/11/10 ערב יום שלישי על המיטה במגורים בבסיס.

היום פגשתי סוף כל סוף את קצין המיון.

הרושם הראשוני היה טוב.

מדובר באישה, ההמתנה לא הייתה ארוכה והיא חייכה כשנכנסתי למשרד שלה.

(בניגוד לשאר קציני המיון שביקרתי אצלהם מאז הגיוס.

דיברנו במשך שעה וחצי.

לא בכיתי, לא צעקתי, הייתי אמיתי והיא שאלה הרבה שאלות שהיו במקום.

היא הסבירה לי תכלס מה זה מקא״ם, ושזה לא גורע ממני משהו בחיי האזרחיים,

ובסופו של דבר הוחלט שהיא תמליץ עליי בפני ועדה שתבחון אם אני מתאים להיות במקא״ם או לא.

מכיוון שיש לי נתונים גבוהים מאד יחסית למקא״ם, הסיכויים שאתקבל הם לא בשמיים,

אבל הובטח לי שאקבל כל שיבוץ שארצה ברגע שאהיה תחת הפיקוד שלה- והיא תעשה הכל כדי שאהיה.

נשמע טוב, אבל אני נאלץ להיות פסימי הפעם

נוכח העובדה שספגתי מספיק אכזבות מהבטחותיהם של קציני צה״ל המהוללים בעברי הצבאי.

מה גם שהאלטרנטיבה של לשבת בשקט ולחכות לפסילת המקצוע עדיין על הסף-

ולי אין בעיה להמשיך לחכות על תקן סמב״ס. 

עד התשובה, שתגיע אחרי ההדממה בחנוכה, אני מרוצה.