27/11/10 חצות יום שבת במגורים בבסיס.

עבר שבוע מאז הריתוק שקיבלתי.

שבוע ראשון שאני יושן פה, ותכלס? לא נורא כפי שחשבתי.

אולי לא הייתי צריך להתעצבן ולריב עם כולם כדי להשיג את האינטרסים שלי...

ולכן, שמתי לי הבטחה להתחבר לעוד אנשים מהחימוש ולנסות לעבור חיל דרך הצינורות המקובלים.

מה גם שעבר עליי סופשבוע שקט ובודד.

המון זמן לחשוב. 

אומרים שהשעמום מוליד איתו דברים חדשים ואצלי זה באמת הוליד משהו מוזר וחדש- אני התחלתי לרקוד.

שלא כמו במסיבות, ריקוד אמיתי שמחובר לנשמה שלי, לאושרי.

התחלתי סוף סוף להבין את תחושת השחרור שיש בריקוד.

שילוב של פורקן מיני עם פורקן מחשבתי שזועק החוצה.

המון מטענים שחררתי היום בפרט ובסופש הזה בכלל.

הגיע לכאן חייל חדש ביום חמישי, אדם יצירתי ומדהים באופיו וביופיו.

הוא נתן לי השראה והחזיר אותי לימים שבהם הפעלתי את המוח ויצרתי.

התחלנו לשפץ את המגורים שלנו בבסיס,

ואחרי שהלך המשכתי לבד לעצב ולהוסיף חפצים שיפיחו חיים במקום השומם הזה.

ואפרופו מקום שומם- הערפל כאן, שלא כמו במרכז, מכה בערבים, והתחושה כמו בסרט אימה.

אז דווקא הערב ודווקא בערפל הזה החלטתי גם לצאת לריצה אחרי חודשים שהפסקתי להתאמן ועישנתי כמו קיטור.

אפשר לומר שהריתוק בינתיים עובר מעולה, והסופש החזיר אותי למצב המתון שלי.

כולי תקווה שיבואו רק דברים טובים בהמשך.

אוש.