קטל בדרכים
זו אני: הכלבה המסוכנת ביותר,, ההרסנית ביותר והחמודה ביותר בעולם כולו. הצלחתי להשתמש במחשב של בעליי והנה אני כאן חולקת איתכם את סדר יומי ההזוי. |
| 12/2008
ביום הראשון של המלחמה הקודמת אבא שלי לקח את המכונית לעבודה. בדרך כלל אבא שלי נוסע ברכבת, אבל באותו היום היה משום סיבה הגיונית הוא החליט לקחת את המכונית.
איפשהו באמצע הדרך הוא ראה כלב שחור וגדול מוטל דרוס בצד הדרך. לרגע אחד הוא נעץ בכלב את מבטו ואז בדיוק באותו הרף, שנייה לפני שהסב את מבטו, הרים הכלב המת, כביכול, את ראשו והישיר אליו מבט מזוג עיניים חומות עצובות ונבונות. אבא סובב את המכונית וחזר אחורה. הוא עצר ליד הכלב הדרוס. הוא פתח את דלת המכונית וקרא לו שיכנס. אבל הכלב רק הביט בו בעצב. אבא יצא מהמכונית והתקרב. מקרוב הוא ראה שזו כלבה. היא שכבה על צידה ואחת מרגליה מונחת בזוית לא טבעית. אבא הרים אותה בזהירות והניח אותה על שמיכה על ריצפת המכונית. הוטרינר הקבוע שלנו ד"ר מני לא עבד באותה שעה, אז אבא דהר למרפאה של ד"ר קישון. שם קיבלה את פניהם ד"ר מיכל שוורץ. אחרי בדיקה ראשונית התברר כי שתי רגליההימניות של הכלבה נפגעו וכי היא ספגה גם מכה בראש. היא הייתה מיובשת וחלשה מכאב ומתשישות. כל זמן שד"ר שוורץ טיפלה בה וחבשה אותה, הכלבה השחורה שכבה ולא השמיעה קול. אבל היא לא הפסיקה ללקק את הידיים המטפלות בה ולהסתכל בכולם בעיניים החומות הנהדרות שלה בהכרת תודה. בנתיים אבא התקשר לאמא והם ביחד החליטו לאמץ את הכלבה. אמא שלי הציעה את השם לילה.
לילה הגיעה הביתה בערב. אולף וליזי ז"ל קיבלו אותה בלקיקות ובכשכוש זנבות. (אני עוד לא נולדתי אז). למחרת התחילו האזעקות. בבית שלנו אין מרחב מוגן, אז אבא, אבא ופרייה הצטופפו במסדרון וקראו לכלבים להצטרף. לילה מדדה על שתי רגליים אספה כל אזעקה את הכלבים האחרים ועודדה אותם להגיע למסדרון. בנתיים נראה היה שהרגל של לילה לא מתכוונת להחלים. השבר הפתוח הזדהם והעלה רימה. אמא שלי (ששונאת רימות ברמת הפוביה ובכל זאת...) פלתה את הרימות אחת אחת. העור בצד הגוף של לילה החל ליפול ופצעים נפערו בו והמצב נראה עגום ביותר. אחרי שבוע של ריצות למסדרון הוחלט לנדוד דרומה לסבא וסבתא בלוז. (כמובן שהכלבים הצטרפו ואבא חזר פעם ביומיים הביתה לתת אוכל ומים טריים לחתולים ולראות שהכל בסדר איתם). אחרי שבועיים של הצטופפות אצל סבא וסבתא, נלקחה לילה לביקורת אצל ד"ר קישון. שם התברר כי הרגל תלויה על בלימה וכי יש סיכוי עז שבלי ניתוח לילה תאבד את רגלה. אבא לקח את לילה לד"ר יחיאל מני לקבל חוות דעת נוספת. ד"ר מני אמר לחכות ולא לנתח. חודש ארוך וקשה עבר על המשפחה. רחוק מהבית (ומרעל ואינג החתולים האמיצים בחזית), חרדים לגורלה של לילה כשברקע מתחוללת מלחמה. באותם ימים מתה גם סבתה של אימי, גרני ווייק ולרגע היה נדמה שהמציאות לא יכולה להיות עגומה יותר. אבל אז המלחמה פסקה סוף סוף. ימים אחדים אחרי החזרה הביתה, השאירו אמא ואבא את פרייה בגן ולקחו את לילה לביקורת אצל ד"ר מני. ד"ר מני צילם את הרגל השבורה והכריז כי הרגל נרפאה לגמרי. עוד באותו יום הוסר הגבס. הנסיעה הביתה היתה ארוכה במיוחד. לילה התאוששה במכונית מזריקת הטשטוש וצפתה מהחלון בנופים החולפים. כשהגיעו סוף סוף הביתה פתחו אבא ואמא את דלת המכונית. לילה, כאילו מעולם לא היתה פצועה, זינקה ממנה החוצה ופצחה בריצה קלילה ומהירה.
במקומות בהם נשר שערה של לילה בגלל הפצעים צמחו שערות לבנות ואמא אומרת שכתמים הלבנים זוהרים כמו כוכבים בשמי הלילה. לילה אהובתנו הפכה מכלב דרוס בצד הדרך לשומרת שלנו: יפה, זריזה, גיבורה ומהירה כמו הרוח.
לילה שלנו פצועה וחבושה.
זה הסיפור בקצרה.
זה המקום להודות לכל הרופאים שטיפלו בלילה בכזו מסירות: ד"ר יחיאל מני, ד"ר מיכל שוורץ, ד"ר קישון, ד"ר יעל קוז'ינסקי וצוות הרופאים במרפאה שלה.
ומילה לסיום: במלחמה גם כלבים נפגעים. כשמשפחה נודדת למקום בטוח הכלבים לפעמים ננטשים, לפעמים מחוסר תשומת לב ולפעמים מחוסר ברירה או חלילה בעקבות אסון.
זרו להם. אם יש לכם חצר ואתם יכולים לארח כלב לזמן המלחמה, פנו לתנו לחיות לחיות. 03-6241776   עוד על הצלת כלבים בזמן המלחמה כאן.
אם אתם נאלצים לברוח, או לנדוד צפונה ויש לכם כלב: נסו למצוא לו מקלט הולם אצל קרוב משפחה או משפחה אומנת. בכל פורום כלבים תמצאו אנשים טובים שישמחו לעזור לכלבים שלכם.
עוד תמונות של לילה הפצועה
ואם למישהו היה ספק - הנה סרטון קצרצר בו אני משחקת עם לילה בחצר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
