טוב, אז כולנו בסדר (למי שדאג). ביום חמישי התחלנו להריח את העשן. לאבא שלנו יש הכשרה של כבאי אז הוא ישר הלך לבדוק מה צריך לעשות. אמא ארזה תיק וכשהודיעו על פינוי היא לקחה את גורי האדם שלנו וירדה מההר. אבא בא אחרי חצי שעה והכניס אותנו לג'יפ ואת החתולים לכלוב ואז לג'יפ. אבל לא היה לנו לאן לנסוע וגם אבא היה צריך להמשיך לעזור לכבאים הגיבורים - אז פשוט נשארנו באוטו עם גג פתוח וקערת מים על הריצפה. אל תדאגו! לא נטשו אותנו. אבא כל הזמן בדק אותנו וכשהתאפשר לו לנוח קצת, הוא נכנס איתנו לאוטו ופינק אותנו. ככה עברנו את רוב השריפה - בג'יפ. החתולים לא אהבו את זה בכלל. מסכנים. אבל אבא לא היה מוכן לשחרר אותם. הוא דאג יותר מידי. אני פחדתי שאני לא אראה יותר את אמא. לילה פחדה כי לאבא היה ריח עצוב. מוג'ו חשב שזה נורא מגניב להיות בג'יפ ולא פחד בכלל. הוא רק דרך על האוזניים שלי כל הזמן ונבח על אנשי ביטחון. ממש כלב מבצעי. זה היה מפחיד לראות את האש ועוד יותר להריח אותה. והיה חם. אבל אבא שלי היה גיבור ושמר עלינו והרגיע אותנו כל הזמן. רק שבת בערב אבא יכל ללכת לנוח קצת, הוא לקח אותנו לאמא והגורים. הם התארחו אצל האישה הנחמדה והקטנה ואצל האיש הגדול והמפחיד שלא חולק באוכל שלו. ואז התפנקנו מאוד!!! אמא החזיקה אותי וליטפה אותי ואת מוג'ו ואת לילה וצחקה כי כל פעם שהיא ליטפה כלב אחד, שני האחרים התחילו ליילל. כל כך שמחנו לראות את כולם - הריח של הילדים כזה מתוק פתאום, והריח של אמא. איזה כיף!!! את החתולים אבא שם בבית כבר אתמול והם בסדר גמור. מלוכלכים קצת, מושפלים קצת אבל חיים ושלמים, בריאים ועם רעל יועיל לעשות אמבטיית לשון הגונה - הם גם יהיו נקיים. גם הבית שלנו ניצל!!!!
ביישוב שלנו כל הזמן דאגו לבעלי החיים שהושארו מאחור. חילצו, טיפלו והאכילו את כל מי שנשכח. אני אוהבת את ההורים שלי ואת הגורים - ואני שמחה לחזור הביתה. אני קצת חוששת. אולי כל חזירי הבר ברחו? על מי ננבח בלילה? מה עם החברים שלנו? מתי הריח של העשן יעלם? אבל אמא אומרת ששום דבר לא חשוב מלבד זה שכולנו בסדר.
אמן.
נשיקות, וליקלוקים לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
