וכמו בכל לילה, ישבתי לי בשעה מאוחרת, כך הספר, החתולה ואני בחוץ.
מוזיקת חתונות ברקע. לעתים המוזיקה כל כך חזקה, קצבית וסוחפת, מלווה בקריאות צהלה
בשפה שלעולם לא אבין. יריות. החתולה מפחדת, עכשיו צריך לשמור אותה חזק, צמוד ללב,
שלא תפחד כל כך מהרעש. השעה מאוחרת ונדמה שהמוזיקה לעולם לא תפסיק. אני הולכת
למיטה שלי, והתופים בעינם, מכים במקצבים של שמיניות ושישיות, וקול צהלולים ברקע,
הולך וגובר ולעתים נחלש, אך אף פעם לא נעלם לגמרי. עכשיו אני במיטה שלי, עכשיו אני
רק צריכה לבחור. אז נגיד שאתה נדב, או בעצם יוני, או אולי בעצם רועי, השכן ממול,
למרות שאת יודעת שהוא נשוי באושר ועושר לאישה שהוא אוהב ואת בעצמך נורא אוהבת את
הילדים שלו והם אותך. אז נגיד שאתה מישהו אחר, שאת בכלל לא מכירה. את מדמיינת איך
הוא מערסל את גופך במיטה, קצת כמו שזוגות עושים לפני שהם הולכים לישון. את בונה לעצמך
סיטואציות שלמות בראש, של מה שהוא שואל אותך, ואיך הוא קורא לך, ומה הוא אומר עם
הפה או עושה עם הגוף. ואז את נרדמת, כי מאוחר וכי את יודעת שלהמשיך לשחק  משחקי תעתוע

זה דבר מיותר בהחלט, בעיקר כשאין פוטנציאליים המידפקים על דלתך.

קרניים ראשונות של בוקר מכות על חלונך השקוף למחצה. 

 כל כך רצית שהוא יהיה שם כדי לראות אותך קמה, אבל איכשהו, זה לא יצא. בסוף קמת לבד

בבוקר, למרות הדמיונות בלילה, למרות התעתוע, שבעצם היה נדמה לך שנרדמת בזרועות
מישהו. את קמה בבוקר, ומשתהה עוד כמה דקות במיטה, עוד כמה דקות לדמיין לעצמך, עוד
קצת חיבוק ונשיקה. את מדמיינת שהוא מחבק קרוב קרוב, שהוא שואל אותך אם ישנת בלילה
טוב, שהוא אוהב אותך למרות שעוד לא צחצחת שיניים, שהוא מסתכל לך עמוק עמוק בירוק
דבש שבעיניים. ואחרי שאת מסיימת את המשחק הקבוע שלך עם עצמך, שבו את תמיד יוצאת
מפסידה, את מציצה בשעון ואז חוזרת למציאות, בחוסר ברירה. וכך עובר לו עוד יום, וכך
עוברת לה שנה, ואת סוגרת כבר עוד שנתיים, שנתיים מאז שהוא כבר לא היה. שנתיים מאז
אותו היום ההוא, שהחלטתם לחתוך את זה ודי. שנתיים מאז היום ההוא שפתאום האוכל איבד
טעם, והחיים איבדו תחושה, וזה לא הגעגוע אליו בכלל, זה הגעגוע לזה שלמישהו אכפת.
זה הגעגוע לבוקר טוב שמגיע, ללילה טוב של היום, של אתמול ושל מחר. זו התחושה הזו
שלמישהו אכפת מאיך עבר עלייך היום, וממה שתרצי לעשות היום בלילה, זה הרגע הזה
שמישהו חושב עלייך חזק, ובתוך תוכו כל כך רוצה להיות שם איתך, אפילו שהוא נמצא
במרחק של מאתיים קילומטרים. זו התחושה הזו, שאת מוכנה שיכאב לך כל תא ותא בגוף,
בתנאי שתוכלי להירדם עם החיבוק הזה, עם הידיעה שמישהו מחבק אותך, ונושק לך לילה
טוב. 

לילה טוב, שיזע