אומרים שאין אהבה כמו אהבה של אמא וזה באמת נכון השאלה איך אמא מראה אהבה
לאמא שלי ולי יש לו מעט בעיות בעיקר מצידה ולא אני לא מחפשת להאשים אותה אלה הן העובדות אחרי טיפול עמוק אצל פסיכולוג והאמת שגם היא לא ממש אשמה אבל..
אני מזכירה לה המון דברים רעים את האבא האלים מילולית ואליה גם פיזי שלי את ההתקפי זעם שלו ולא רק את אבא שלי פשוט עושה לה רע שאני שמנה שאני בחרתי כל החיים ללכת לצופים ולא להרוויח כסף
ולא לקנות בגדים ולא להשקיע בנשיות והיא לא הבינה כשאמרתי לה שיש לי את כל החיים לזה וזה הזמן לערכים וצופיות היא לא מבינה למה אני לא בוחרת כמו כל הבנות לשרת כאן בקריה אלא להיות לוחמות בדרום
היא לא מבינה למה אני מתעצבנת בקלות היא לא מבינה למה אני כ''כ רגישה היא לא מבינה למה אני צריכה חבר מגיל צעיר כ''כ ובקיצור היא לא ממש מקבלת את דרך חיי וזאת זכותה ונכון היא דואגת לי
אבל עברתי בבית הזה ועם ההורים שלי כ''כ הרבה מגיל כ''כ צעיר ככה שהתבגרתי נורא מהר והיא יודעת את זה ורציתי שיעזבו אותי בשקט זה לא שאני מדרדרת אני לא לוקחת סמים ולא עושה שטויות
אני מאוד אחראית למעשים שלי ומתמודדת עם כל התוצאות שלהם...אז לאמא שלי נורא קשה להראות לי אהבה היא כן תומכת מדי פעם אבל אין חיבוק ואין נשיקה מיוזמתה ואני לא זוכרת גם בעבר הרחוק את זה
וזה נורא פוגע בי וחבר שלי לא מבין לפעמיים למה אני רבה איתה ושהיא סך הכל דואגת לי הוא לא מבין למה אני לא עונה לה כי תמיד יש לה משהו רע להגיד ואני כבר לא מעונינת לשמוע אז באמת כל כמה זמן היא צריכה
להוציא את העצבים שלה עליי ובאמת התירוצים הם שהבית מלוכלך ואני כל היום ישנה ואני בן אדם שבכלל לא ישן לא אוהבת את זה גם ואני יודעת שהיא סתם צועקת וזה בכלל לא קשור לבית אז היא מתחילה להאשים אותי
בהתנהגות שלי ואז אני עונה לה שאני לא יותר מחיקוי עלוב שלה ושל אבא ואני יודעת שאולי זה לא בסדר אבל אין לה סיבה להגיד לי דברים כאלה שהיא לא אוהבת את מה שאני עושה ובאמת כל עוד הבית נקי אין לה סיבה להתעצבן ואתמול הבית היה מבריק ניקיתי איך שחזרתי מהעבודה ואז היא נכנסה לחדר שלי והתחילה לצרוח אמרתי לה שתוציא הכל בפעם אחת ולא תחזור כל רגע ואז היא נעלבה והלכה וכל הלילה התחנפה אליי ורשמה לי מכתבים..
נמאס לי כבר אני אוהבת ללכת לישון אצל חבר שלי כי אין לי כוח אליה ולהתמודד איתם ועם התקפי הזעם שלה ואני יודעת שהיא אישה מוכה וקשה לה אבל אני גם מוכה ע''י אבא שלי ועברתי לא פחות לילדה בכיתה ה' במקלט לנשים מוכות ואני יודעת שגם לי לא חסר שיש לי התקפי זעם ואין לי סבלנות להכל אבל אני משתדלת והיא פשוט מאשימה אותי בהכל ואז תמיד מתנצלת ואומרת שאני צודקת לפחות היא הסכימה ללכת לפסיכולוג..\=
בסופו של דבר אני מאמינה שהצבא יקרב בנינו קצת כי תמיד שאני בטיול אז היא יותר רגישה אליי אז אני אראה את זה כטיול ארוך...
בעע הייתי צריכה להוציא הכל!!!
טוב אני עדיין משתדלת לראות את החיים בצורה יפה ואת הצדדים היותר חיוביים אז שיהיה בהצלחה [=
בבלוג זה
בכל הבלוגים
