טוב אז אחרי הפסקה של שנתיים חזרתי לעדכן בבלוג, אני יודעת שזה יהיה קשה לכם לעקוב, אבל אני מבקשת מכם לקרוא את שתי הפרקים הראשונים של הסיפור כי אחרת לא תבינו כלום, בקשה תקראו כי השקעתי בהם המון!
__________________________________________________
בפרק הקודם של מיליון כובים בשמיים (פרק 2)
"דן היה מייואש, עד שהגיע למחלקה של תומר שעות הביקור כבר התסיימו.
הוא בדק בתיקיות הרופאים היכן נמצא החולה - 'תומר פינקשטיין'
ובזריזות ובלי שאף אחד שם לב הגיע לחדרו.
הוא פתח את הדלת באיטיות וראה שם את מיקה ותומר מחובקים ומאוחדים מתמיד.
גל קור ו'בוז' הציף אותו הוא הסתובב וטרק את הדלת בחוזקה."
-
פרק 3
אחרי שמיקה הלכה, לירן הרימה את הסדין מהדשא וקראה לגלי לבוא לחדר.
"מה אני אלבש?" שאלה לירן בייאוש.
" מה אכפת לך, אנחנו בסך הכול הולכות ללונה פארק. אני במקומך הייתי שמה פיג'מה של בובספוג והולכת , העיקר - לונה פארק!!!!"
לירן לא התייחסה, והמשיכה לחפש בגדים בארון, כשחצי מהם כבר היו על הריצפה.כל פרט היה חשוב לה,
היא חייבת להיות מסודרת ומאורגנת גם כשזה מגיע לעגיל ולאקססורי הכי קטן.
גלי הבינה שזה לא ילך, והתיישבה בשולחן.
לא עברה דקה וכבר צלצל הפלאפון, גלי ענתה
' גלי... בואי..מיד הביתה!!'
זו הייתה אמא שלה שדיברה בקול צרודד שהייתה בו נימה מפחידה.
' מהה הביתה.. אמא, שחכת אני ולירן הולכות היום ללונה פארק!'
אמרה גלי בבהלה ' אין לונה פארק, את באה מיד הביתה..!'
' אבל אממ...' גלי אמרה, והבינה שהשיחה כבר נותקה, היא התבאסה.
היא הסתכלה על לירן שעדיין לא מצאה את הלבוש הנכון, ולא ידעה איך להגיד לה ומה לעשות.
מרוב הלחץ, היא פשוט קמה ואמרה :" אני חייבת ללכת , נלך פעם אחרת, מצטערת , זה לא יקרה שוב "
ורצה משם. לירן לא הבינה שגלי כבר לא שם, היא לא הבינה מה קרה, היא התקשרה אליה כמה פעמים אבל אף אחד לא ענה.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
"דן מה אתה עושה פה?" שאלה מורן
"באתי לראות את מיקה.. אבל אני מצטער שעשיתי את זה."
"אה מיקה פה? היא קראה את ההודעה שלי? למה אתה מצטער?"
" לכי תראי בעצמך.. או בעצם עדיף שלא תיראי" דן התיישב על הספסל שבחדר ההמתנה.
מורן לא הבינה על מה הוא מדבר, היא התיישבה לידו, דקה של שקט.
"בחיים לא ראיתי אותך ככה" מורן עצרה את השקט המוזר הזה שהיה ביניהם.
"ככה איך" הוא הסתכל עליה, הם היו ממש קרובים.
מורן התרחקה .
"ככה איך שאתה"
"איך אני?"
" עצוב כזה,דרוס - כאילו ריסקו אותך עכשיו בבלנדר"
"חח.. מצחיקה את." הוא הסתכל על הפלאפון
" וואיי כבר 12:00 עוד מעט יש לי אימון,רוצה לבוא?"
" לא איזה.. באתי לראות את תומר, שמעת מה קרה לו נכון? "
"אממ כן . הבןן ז.., אממ כן כן שמעתי"
" חח טוב.. אני הולכת להביא משהו לשתות"
מורן קמה, ולקחה את התיק שלה, היא לא שמה לב אבל מכתב נפל ממנו .
דן כמעט בא לקרוא לה , אבל היא כבר הייתה רחוקה מידי, הוא הרים את המעטפה וראה "תומר".
הוא לא בן אדם מציצני, שנכנס לחיים של אחרים, אבל הפעם, הפעם הסקרנות הרגה אותו
הוא היה חייב לדעת מה ה'בן זונה' הזה עשה , הוא רצה לדעת מה מורן רוצה ממנו, ומה הוא קשור לחיים בכלל.
הוא קרע את המעטפה בזהירות כדי שיהיה אפשר להכניס את המכתב פנימה,
הוא פתח את המכתב והתחיל לקרוא:
'תומר,
כבר הרבה זמן אני מנסה לדבר איתך,
לא דיבור רגיל כמו שאנחנו מדברים יום יום.
דיבור אמיתי, דיבור כמו שאני מדברת לאחותי התינוקת - שאני יכולה להגיד לה הכול וזה לא משנה אפילו אם היא לא מבינה.
דיבור כזה שאין בינינו, ואין בין הרבה אנשים.
אני רוצה להגיד לך כל כך הרבה, כל כך הרבה שאני לא יכולה להגיד בפנים- לא יכולה להגיד בכלל , אפילו לכתוב קשה לי.
ועכשיו, אחרי מה שקרה לי, קשה לי כפליים, כשאני נושאת את רגשות האשמה עליי, הידידה הכי טובה שלך - אני חושבת.
הייתי צריכה להיות איתך ברגעים האלה, לתמוך בך, אבל.. אני לא נוהגת לעשות את זה הרבה, כי כל פעם שאנחנו ביחד אתה מדבר עליה.
היא החברה הכי טובה שלי, וזה קשה לי, אתה לא יודע מה אני מרגישה עלייך ולמרות הכול אני מנסה לעזור לך.
אפילו ניסיתי להפריד ביניהם כדי שלך יהיה טוב, כי לי כבר לא אכפת לי מעצמי.
ואחרי מה שקרה ביניכם, אני יודעת שהתנשקתם, היא לא רצתה ואתה התעקשת.
אבל אני יודעת שבאיזה שהוא מקום היא מרגישה אלייך משהו, אולי רגשות של ידיד קרוב או אפילו חבר אני לא יודעת.
עצם העובדה שהייתה נשיקה, נשיקה סוערת כזאת- היא סיפרה לי, אומרת משהו!
ולמרות שאני יודעת שאחרי זה היא אמרה לך מה זה היה? ורצה משם, אני יודעת שיש שם משהו.
אני יודעת שהיא אוהבת את דן הכי בעולם ודן אותה, הם באמת זוג מדהים
אבל האהבה שלי אלייך גדולה יותר מכל דבר, ולמרות שקשה לי אחרי הנשיקה הזאת אני יודעת שאתה מאושר.
ועכשיו, עכשיו כבר לא אכפת לי שתנשק אותה כמה שתרצה, עכשיו שאתה ישן שינה עמוקה, אבל אתה תתעורר אני יודעת!
בכל מקרה, תדע שאני אוהבת אותך, אהבתי, ואני אוהבת.
מורני.
המכתב נשאר זרוק על כיסא ההמתנה, מורן חזרה לשם וראתה אותו מקומט וקרוע, דן כבר לא היה שם.
היא לקחה את המכתב, החזיקה אותו מקומט בשתי ידיה , ובכתה.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

גלי נכנסה לחדרה, היא ראתה פתק על השטיח.
'גלי אני בבית חולים, משהו דחוף.
אבא יבוא לקחת אותך עוד מעט, הכנתי לך ארוחת צהריים תחממי אותה ותשבי לאכול'
גלי לא הבינה מה קורה, היא ירדה לקומת קרקע - המוני מכבי אש ואנשים היו שם היא התחילה לרדת
אבל האנשים לא נתנו לה , הם הרחיקו אותה, היא הזיעה, הכול כבר היה מובן לה.
היא רצה לבית החולים.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
גלי הגיעה לבית חולים שנמצא 2 רחובות מהרחוב של הבית החצי שרוף שלה.
היא רצה, חיפשה את המחלקה שבו צויין השם 'פינקשטיין, תומר פינקשטיין'
בדרך היא ראתה את אמא מדברת עם אחות כל שהיא, אבל לא עניין אותה
היא נכנסה למחלקה, חיפשה את חדר מס' 23 ופתחה אותה.
"מיקה?" קראה גלי , וחשבה לעצמה 'מסתבר שלירן צדקה, יש ביניהם משהו'
"אהה...אה היי גלי" מיקה התעוררה בבהלה, היא קלטה שהיא נרדמה עם תומר וקמה מיד.
" היי.. אממ אני רוצה להיות עם אחי לבד.. אפשר?" שאלה גלי וחיכתה לתשובה
"כן, כן בטח.. אני כבר יוצאת." מיקה לקחה את התיק, התקרבה לתומר ליטפה את ראשה והלכה.
גלי התיישבה בכסא שליד המיטה בה שכב תומר, בחיים לא ראתה אותו ככה
היא לא בכתה, היא הייתה חזקה מבחוץ, אבל בפנים.. בפנים זה כבר משהו אחר.
היא החזיקה לו את היד ודיברה אליו פשוט דיברה, היא סיפרה לו על כל החוויות שלה
והזכירה לו את כל מה שהם עברו יחד, היא נהנתה להיזכר ברגעים האלו, היא התגעגעה אליהם.
פתאום מכונה אחת החלה לצפצף במהירות, היד של תומר זזה
גלי רצה מיד לקרוא לאחות, או למישהו שהיה שם.
אמא שלה בדיוק נכנסה לחדר, " הוא התעורר" אמרה גלי וחיבקה את אמא.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
זהו, פרק יחסית קצר אני לא רוצה לפוצץ אתכם בפרקים ארוכים מידי (:
אוהבת, תגיבו.