אז מחר אני נוסעת לתל אביב על מנת להתראיין לאיזה ערוץ מסויים על משהו מסויים שכתבתי בגוף מסויים (*בלוג אנונימי, דההה). בכל אופן, אני לגמרי מתרגשת לקראת הנסיעה מחר. המחשבה שגוף כל כך גדול כמו הערוץ המסויים מעוניין לשמוע את מה שיש לי להגיד, מחמיאה לי עד מאוד. חוץ מזה, זה תירוץ מעולה לקפוץ לקניון ולרכוש חולצה במימון ההורים. קצת מבאס אותי שאף חברה קרובה לא נוסעת איתי, אבל אני כן נוסעת עם שתי חברות פחות קרובות אבל מקסימות עד מאוד, אז יהיה נחמד.

לא יודעת מה להגיד על החיים עצמם...

הם טובים ולא טובים. הייתי משתפכת כאן על מה שאני באמת מרגישה, אבל זאת לא הבמה המתאימה. בסופו של יום, גם במצב הנוכחי אני מאמינה שאני יכולה להסתדר, גם אם יהיה קשה.

הטיסה לצרפת הולכת ומתקרבת, וכך גם הנסיעה לאילת עם חברותיי היקרות (שלא נוסעות איתי לתל אביב אבל בסדר..). אני כל כך הולכת ליהנות בצרפת! קודם כל זה חופש מכל הסביבה שמקיפה אותי כל הזמן. אחרי הכל, למרות שאני מאוד שמחה על כל פיסה קטנה בחיים שלי, אני עדיין מוקפת במעין שגרה של אותם אנשים, אותם מקומות, אותם מחשבות, אותם בילויים, אותה עבודה (גם אם זאת עבודה שאני מאוהבת בה. ולא, הפעם אני לא מדברת על השווארמה). ניקוי ראש תמיד יהיה נחמד, בייחוד כשבתקופה האחרונה הראש שלי היה טרוד בהרבה בעיות. חוץ מזה, אני נוסעת עם הבני דודים המקסימים שלי, אז בדוק שהולך להיות כיף.

באילת אני גם מצפה לסקס סמים ורוקנרול. זאת אמורה להיות חופשה מהנה עם הבנות, וזה מסוג הדברים שתמיד כיף לחוות. אני לא יודעת אם סגרנו על המלון (למרות שאנחנו מדסקסות על הנושא כבר חודש) או שאנחנו עדיין ממתינות. בכלל, אני לא מעורבת בארגון של הנסיעה הזאת בכלל, אבל זה פחות מטריד אותי. סביר להניח שהייתי טרודה הרבה יותר אם כן הייתי מעורבת בארגון.

יש לי כבר רעיון לסרט עלילתי שאני אגיש שנה הבאה, כפרוייקט בגרות בכיתה יב'. מבחינתי זה רעיון די גאוני, אבל זאת לא חוכמה, כי בעיניי כל הרעיונות שלי הם מינימום גאוניים (כן כן, יש בי מגלומניות שכזו. וכן, למדתי את המילה מגלומניות לפני שבועיים, ומאז אני רק מחפשת תירוץ להשתמש בה).

במגלומניות והרבה אהבה,

נעם.