הגעתם לבלוג שלנו. סליחה, שלי. נא להשאיר מסר אחרי הביפ. ביייפ.

מה המצב? מה קורה? מה העניינים? מה ככה? (מה אתה, ערס?)

life sucks lately. I have no idea when it's going to get normal again, but breaking up with Dania/Dafi's thing, really knocks me down.

בא לי לעזוב הכל. למחוק את כל מה שיש ולהתחיל מהתחלה. לא להכיר אף אחד. להיות מנותק.

בלי כל משקעי העבר. בלי כאבי עמית\סתו\דפי\הדר\דניה\דניה\דפי.

רוצה פשוט לעבור הלאה עם זה.

לסיים ללמוד, להתחיל את הקורס. להכיר המון אנשים חדשים, מההתחלה. אולי למצוא איזו חברה בצבא. אולי איזה חבר.

רוצה להתרכז בשינוי, בנוער. שכל החיים שלי יהיו לארגן סמינרים והפגנות.

לסיים את מתמטיקה. להפסיק להלחץ מהורים\לימודים\בנות.

להיות א-מיני.

או להיפך. להכיר מישהי אחת. שכ"כ תסחוף אותי. שאני לא אצטרך יותר כלום. שהכל יהיה מושלם. להכיר אחת, שלא יהיה צורך לחזר אחריה, כי היא תרצה אותי כמו שאני ארצה אותה. ושגם הסקס יהיה מעולה. ושלא יהיה חלק מרכזי מהחיים. ושהיא תהיה כל החיים שלי. ללכת איתה לטייל.

לא לרצות שום דבר אחר. לקבל את כל התמיכה שאני צריך, ולתת את כל מה שהיא צריכה. לעזור לה המון בחיים.

פעם היא אמרה שיש לי המון דחף לעזור לאנשים, ובגלל שעזרתי לה כל כך הרבה, כבר אין לנו עניין אחד בשניה. אולי זה בדיוק למה נפרדנו.

אני רוצה להכיר אותה.

מתאים לי לשים פה את השיר הבא:

את לא כמו כולם
עינייך הם לפני העצב
השמש שקעה
אבל את דולקת מאירה לי
הלב שנשבר
את תחברי אותו חלק חלק
את לא כמו כולם
הכי מיוחדת

אבל אני לא יודע
תגלי לי מי את תגידי לי מי את
אבל אני לא יודע
את לא כמו כולם

לתוך ערפל לאט לאט את נעלמת
יש מסיבה בתוך ראשי לאט נגמרת
השמש שקעה
אבל את דולקת מאירה לי
את לא כמו כולם
הכי מיוחדת

אבל אני לא יודע
תגלי לי מי את תגידי לי מי את
אבל אני לא יודע
את לא כמו כולם 

כלומר, אני לא יודע מי היא.

פעם ידעתי. היום כבר לא.

אני מוכן לחתום. היום עם היא מתקשרת ואומרת "אני רוצה לחזור", אני מסכים בשניה.

אבל אלה חלומות. למה? כי יש לה חבר, הרבה זמן. אני לא מתכוון להרוס לה. כי היא לא רוצה. פשוט לא רוצה.

תתמודד, בחור. אתה כבר גדול. הלב שלך נשבר כבר לא פעם.

תמיד ידעת להתגבר.

תמיד.

עברו כבר שבעה חודשים! תתגבר.

לא רוצה.

רוצה להמשיך לבכות לנצח. ולא לשלוח לה את המכתב.

רוצה שיהיה לה טוב. ואם טוב לה עכשיו, אני לא מתכוון לנסות לגרום לה ליותר טוב. זה סיכון שאני לא מתכוון לקחת.

ואם מישהו שואל, אז כן. אני אוהב אותך.

כמה חבל שאת לא קוראת את זה. באמת.

כמה הייתי רוצה שתקראי את זה, ותזילי דמעה, ותחשבי שאת עוד אוהבת אותי בעצם. ותדברי איתו, ואחרי יומיים תפרדו ותתקשרי אלי בוכה. ואני אעזור לך, אחבק אותך. ואחרי עוד קצת נחזור.

ונהיה יחד עוד הרבה.

כי אני אוהב אותך.

אני חושב שלא כתבתי מילות אהבה אמיתיות יותר אף פעם.

ליבי כמה אלייך,

ואני קמל.

לאט לאט מצטמק.

מתמקד בנקודה הכואבת שבפנים, מכווץ את כל השרירים, ומתפוצץ. כן...

והאוקיינוס כבר לא גדול.

חוזר לגודל הברכה.

חלומות...

נקודת הכאב כבר לא נקודה, היא הפכה להיות איזור.

אני נודר נדר.

אני לא חוזר לכאן, עד שאנחנו לא מדברים.

אני שוקל אם ללחוץ על שמור בפעם השמינית בפוסט הזה, ומחליט שוב שלא.

2+2=5.

ככה זה, אין הגיון, ומה שאני מאמין בו זה האמת.

השמש מאירה עלי דרך החלון. אירוניה בהתגלמותה.

האם מעכשיו עולה?

לוחץ.