אני אומרת אותך, מדברת אותך. 

אני אנשום אותך, את ריח האפטרשייב שלך עד שאמות.

ארגיש אותך, בתוכי ורק בי., יש את הרגש הזה.

לא ארגיש יותר כלום. לא אחשוב יותר כלום. לא רוצה יותר כלום

רק סתמיות הולכת וגוברת אופפת אותי ואני כבר סתמית.

לא מעמיקה בדבר. לא רוצה בדבר. רק מראה שעל הקיר.

אהבה שלי. אוהב אותך עד עמקי נשמתי.

אך כשתבוא החשכה, אל נא סמוך על סתמיותי להתחבא. 

היא תתפרץ כמגמה אל האוויר הפתוח. היא תהפוך ללבה תוך שניות.

ואז נישאר שנינו בריקנות. בסתמיות.

נשק אותי