הלילה שוב ירד על עיר האורות.
נסענו על האופנוע שלך אל הבית שלי מהים.
ישבנו שם על החול בשמש הלוהטת .ניסינו להעביר עוד סופשבוע רגיל.
לא חבשתי קסדה וגם אתה לא,"אלה החיים המשוגעים "אמרת לי ונישקת אותי.
"אחרי הכול יש לי כל מה שרציתי, ים גדול ואותך" ואני חייכתי למשמע אוזני .הייתי כה מאושרת איתך.
הגענו אל דלת ביתי החומה. "לילה טוב" אתה לחשת על אוזני השמאלית.ואני שוב חייכתי.
מעולם לא הייתי כל כך מאושרת.
דרך החלון אבא השגיח.הוא לא ידע שראיתי אותו.
כשנכנסתי עם החיוך הרחב אמא נראתה מרוגזת. היא שאלה אותי אם הייתי איתו השפלתי את עיני ולא עניתי.לא היה צורך בכך,היא קראה אותי.
"אמרתי לך להתרחק ממנו" היא נזפה בי.אבא התקרב. הוא אמר שיהרוג אותו אם ייגע בי שוב. ואני רק בכיתי שוב. "אני אוהבת אותו" חזרתי ואמרתי להם בפעם המיליון לפחות ."הוא לא עושה לי כלום" זה לא עניין אותם. "אתם תיפרדו" אבא צעק.
בחרתי לא להקשיב להם ברחנו ביחד, ואני פחדתי וכשסיפרתי לך עד כמה אני רוצה לחזור לבית שלי כל כך כעסת ..אמרת שזה חלום שמתגשם, שתמיד רצית להרגיש ככה אבל אני באותו רגע רציתי רק לחזור.
גם היום הלילה ירד לו על שפת הים עכשיו אני יושבת פה לבד ממששת את החול שעדיין חם מן השמש ששקעה לא מזמן,מולי חולפים כמה זוגות מאושרים והדמעות שלי זולגות בלי מעצורים
הן זולגות על הפנים שלי ונופלות על החול הרך. לאט ,לאט העיניים עוברות להסתכל על הגלים האיטיים אל מישהו שהולך ומתקרב אליי מישהו דומה לך כל כך .......
בבלוג זה
בכל הבלוגים
