אין לי סבלנות לאף אחד, אני מתפרצת בלי לשים לב, אתמול הרגשתי רע בלי סיבה ואולי הייתי מעט קרירה אל אהובי. לא היה לי אז איכפת כשהוא נטל ברגשות אשם על זה שנתן לי לחכות הרבה זמן עד שאכנס למקלחת חרף העייפות שלי. היום אמא דברה איתי בטלפון והשיחה נראתה לי כמו נצח. היא פשוט מחפשת על מה לדבר ושואלת שאלות מעצבנות ובא לי רק לנתק ולא ללכת אליהם. אני לא אלך. אין לי כוח. והיא גם ככה לא חושבת שאני באה. כל הסיסמאות שלי כתובות לי בבית ואני לא זוכרת הרבה מהן שאני צריכה. אמא ביקשה ממני להתקשר לאבא שלה כי הוא ניסה להשיג אותי כשהייתי בנודד בהרים, שם אין קליטה. התקשרתי וגם הוא וגם אישתו שואלים שאלות בלי סוף ואני רק מתעצבנת ונשארת מאופקת ו annoyed .
הערות גורמות לי לרצות לבכות ודיבורים מיותרים או דברים שנעשים לא כהלכה מעצבנים אותי וגורמים לי להתעצבנות וזעם, וזה יכול להיות דברים קטנים, מגוחכים וטיפשיים.
הלכתי לקנות לחמים. הליכה לא קצרה בשמש. כל רכב שעובר מצפצף לי. כולם החליטו להיות נהגי מונית. כולם פותחים לכבודי את החלון, מאיטים וזורקים איזו הערה יצרית.
במאפיה היה בלגן. לא ברור איפה עומדים בתור, ממי מבקשים עזרה ואיפה פורשים את הלחם. זה עיצבן אותי.
כל דבר גורם לי לרצות לבכות או להתפרץ. בימים האחרונים בנודד, הרגשתי הרבה פעמים מתוסכלת בלי סיבה זכורה. כמו כן, היו לי לא מעט התקפי צחוק בלי רצוניים או מובנים שנמשכו כמה דקות.
הרגשתי כאילו עשיתי אימון לבטן אחרי זה. זה בהחלט נחמד. זה כנראה מה שמרגישים כשלוקחים סמים.
היה לי לפני הנודד התקף זימה בו דימיינתי איך אבוא לאהובי, אדחוף אותו על המיטה ואתחיל לנשק אותו בחושניות, להפשיט אותו ולשכב איתו. מאוחר יותר, גם רציתי שיהיה גס אלי. התאווה שהתעוררה בי... אבל הוא לא לגמרי עשה מה שרציתי. רציתי שיקרא לי dirty whore, שישפיל אותי. הוא הלך על הקטע של אונס ילדה קטנה, התנהג אלי כחתלתולה. רציתי לשמוע את המילים יוצאות לו מהפה "you dirty whore", אבל הוא איים שאעשה "מיאו".
הסקס היה טוב. אני הייתי רטובה. לא גמרתי. זה לא הפריע לי, כי לא זו הייתה המטרה. אבל המטרה לא הושגה. הוא התאכזב מזה כרגיל, כי הוא כן גמר ואני לא.
רציתי שיזיין אותי חזק. הוא התבלבל.
הייתי מבואסת אחרי ורציתי לישון. הוא הרגיש רע עם זה וגם אז לא היה לי איכפת. לא הבנתי איך הוא שם לב לזה שלא הייתי מרוצה. כל-הכבוד לו אולי. כי לא הראיתי את זה. בדר"כ הכל בסדר.
הייתי עייפה ומתוסכלת.
כל הלילה לא התחבקנו וישנו רחוק אחד מהשני. לילה מבוזבז ומעצבן. הייתי אמורה לישון בדירה שלי אבל כבר היה מאוחר. עד שהם סיימו לשחק קלפים והוא העיר אותי לבקשתי בכדי לזיין אותי (או מה שהוא כיווה, לעשות איתי אהבה), ועד שסיימנו כבר היה מאוחר, פחדתי להעיר אותן שיפתחו לי את הדלת וגם לא ארגנתי את מה שהיה מוטל עלי לנודד. הרגשתי רע. הייתי עצבנית ומתוסכלת והלכתי לישון במרמור.
לילה מבוזבז.
כנראה הסקס שגרם לי לחייך חיוך אמיתי היה לפני יותר משבוע.
מסכן כל מי שמסביבי. בעיקר אהובי ואמי, שעליהם מסיבה לא ברורה וטיפשית אני מוציאה הכל.
אז את אמא אני בקושי רואה. לטובתי ולדעתי גפ לטובתה (עדיף להתגעגע למישהו שאוהבים מאשר להיות בקרבתו ולהזכר כמה רע הוא עשה לך).
מעצבן אותי שכל מכה חלשה שמשמיעה צליל חזק גורמת לו לעשות קול מרחם או לחבק אותי כאילו להגן ולנחם, כשמדובר במכה טיפשית שלא הרגשתי בכלל.
מרגיז אותי שהחלומות בלילה הופכים לסיוטי חשש מאונס ובריחה. אני מתלבטת מה גרוע יותר, החלומות של הבריחה מאונס או חלומות הבריחה ממוות ואנשים שמנסים להרוג אותי.
גם הבנות שאיתי בדירה, שהן ממש בסדר וממש טוב לי איתן, לאחרונה אני מרגישה איתן רע. אני מרגישה שכל דבר קטן שהן אומרות יכול לעצבן אותי.
אני מרגישה כאילו עיניים בוחנות אותי מכל עבר, כאילו למשך כל חיי אאלץ להוכיח את עצמי.
אני כבר לא סובלת שמדברים לידי על דת. היה לי כל-כך הרבה לומר והכל נאמר כבר רבבות פעמים. אנשים מדברים שטויות ולא מדייקים וזה מתסכל אותי. אנשים מדברים על דברים שאני יודעת טוב יותר ואין לי שום חשק לשמוע.
מעצבן אותי שאנשים מתנשאים אלי ומנסים להסביר לי משהו שאני כבר יודעת וכנראה גם יודעת הרבה יותר טוב מהם, זה גורם לי להרגיש שהם חושבים שאני טיפשה.
אני שונאת שמתייחסים אלי כילדה.
אני שונאת שלא סומכים עלי ועוד יותר שונאת שאומרים שאני חסרת אחריות, ילדותית או טיפשה.
אני שונאת שלא מאמינים לי ובודקים אותי ואני שונאת שאומרים לי שמאמינים לי כשלא באמת מאמינים לי.
אני עכשיו עולה על זה שב-5 ימים אחרונים בערך, אני בזמן מחזור, אבל אני לא חושבת שזה קשור כל-כך. הלוואי ויכולתי להשתמש בזה כתירוץ.
אני שונאת נהגי תחבורה ציבורית. שונאת נהגי מוניות גנבים. שונאת שאוטובוסים מאחרים או מקדימים.
אני שונאת לדעת שאם לא אתן לאהובי לקרוא פה, הוא יקרא פה בכל זאת ואולי אפילו יעשה כאילו לא קרא עד שלב בו זה כבר יכאב לו לשקר, כי הוא לא משקר לי, או עד שלב בו אכתוב משהו קריטי מספיק בכדי להתוודות כדי שנהיה שווים (אני שיקרתי- את כתבת ככה וככה ועשית ככה וככה).
אני שונאת את זה שהעולם בנוי של שפה ושיתוף פעולה ואת זה שאם זה לא היה ככה, לא היה לי סיכוי לשרוד בעולם.
אני רוצה חופש. אני רוצה פשוט ללכת מפה. לא להכיר אף אחד, לא להתחייב לעבודה ומשפחה, בלי מטרות מלבד להשתחרר קצת ולחשוב פחות על המבוך המכני בין גלגלי השיניים במוח, שרק מגבירים קצב ולעולם לא נשחקים.
אני רוצה יותר מדי.
אני מניפולטיבית מדי.
רגשנית מדי.
עצלנית מדי.
הורמונאלית מדי.
ואני יכולה רק לבכות לעולם ולומר סליחה על זה שיצאתי כל-כך דפוקה. אני יכולה להצטער ולבכות. אבל לאף אחד לא באמת איכפת. אנשים שונאים בכיינים ושונאים שאנשים מרחמים על עצמם ושונאים נשים שמשתמשות בבכי לטובתן. אני לא ממש כזאת. אבל זה כל מה שבא לי לעשות עכשיו.
לשבת לבד ולבכות.
מי חושב שמגיע לי לחיות?
Freyja~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Freyja