Nothing Overly Special

עדכון עבודה: אני לא יודעת מה ההורים שלי אמרו לבוסית שלי אבל עושה רושם שהיא מאוד משתדלת לא לגעת לי בעצבי םרגישים וגם כשהיא עצבנית היא אומרת לעצמה, "להרגע, לנשום עמוק, להרגע". היא מדברת אלי באיפוק ואפילו רוצה שאדריך מחונינם במסלול הרבה יותר מגניב מהמסלול כתה א' שהיא תמיד נתנה לי. היא החזירה לי את רוב הכסף למוניות,  גם הרבה שלא נראה היה לה מוצדק, אני כמובן לא זכרתי מהי ההצדקה, זה עוד מנובמבר. היא הציעה לי עוגיות חייכנים, קפה וטרמפ, עזרה לי בשנרקולים, צוחקת איתי, היא אפילו העריכה את מה שהכנתי למשרד, קצת אינפורמציה תלויה שם. זה טוב. אני רק מקווה לא לתת לה סיבה להתעצבן. זה נחמד שהיא נחמדת. אני מקווה שאני לא מקשה עליה. אני מאוד מעוניינת לרצות אותה ולא לגרום לה להצטרך בכלל להתאפק.

---

קצת יותר עצוב, אני לא ממש יודעת מה הקטע של בלונדי. זה התחיל מקושי בלהשיג אותה, המשיך בכך שלא רצתה להפגש, אז ביקשה טובות ולא טרחה לומר תודה, או לומר א מה שעשיתי בכלל עזר, הגיע להברזה למסעדה, בלי להודיע, בלי לענות (גם כל השבוע לאחר מכן), עד שתפסתי אותה, "הכל בסדר", אין לה כוח להפגש. לי כבר אין כוח להתקשר אליה. היות והיא גם לא ממש התקשרה אלי אחרי שפעם אחת צלצלתי בטעות והיא סיננה וכתבה שהיא מצטערת, היא לא יכולה לענות ומעולם לא חזרה אלי. כבר לא ניסיתי להזמין אותה ביתר הפעמים שהלכנו לסרט או להרים או לעיר, כי ניכר כי היא לא שמה זין. לא יודעת אם נמאס לה מאיתנו, מצאה חברים חדשים או שמשהו גרם לביטחון העצמי שלה לרדת או שסתם אין לה כוח לכלום.
אני לא יכולה לומר שגם לא איכפת לי. כי תמיד שאני נזכרת בה, זה מכעיס אותי. מכעיס אותי שהיא יודעת כמה היא חשובה לי והיא יודעת שאני בדיוק כמוהה לא הכי טובה בשמירה על קשר במרחק, אבל שזה לא אומר כלו לגבי איך אני מרגישה כלפייה, והנחתי שתשאר החברה הכי טובה שלי.
אם הפריע לה שתמיד שהיא באה אני מפנה הרבה תשומת לב לאהובי, היא צריכה לדעת שמותר לה ורצוי שתאמר לי זאת.
מכעיס אותי שהיא כנראה לא מתגעגעת אלי ולא רוצה להיות בחברתי.
ואני חשבתי לשתף אותה בבלוג. למה? היא אמרה לי שאני החברה הכי טובה שלה. מספיק לי לשמוע את ר' אומרת כל הזמן שהן החברות הכי טובות ובלונדי שותקת. אבל כשהיא שבוע אחר שבוע מבלה איתה ולא מעוניינת בחברתי. פפט, כנראה שהן באמת חברות טובות.
היא רצתה לנסוע לחו"ל לבד. בשביל איזה חופש מכולם. עכשיו לנסוע עם ר' זה גם מעולה. חבל שלנסוע איתי כמו שפעם רצתה, היא כבר לא. אולי כי כבר לא אתחיל עם בחורים, ולא נעשה איזו שלישיה מטורפת או אורגייה. לא אעשה סמים באמסטרדם, אולי היא האמינה שאעשה והבינה שזה לא יקרה.
"חופשייה בנפשה, לא שופטת..." מה אני??? אני צריכה לזיין כל-אחד שוב כדי שתעריך אותי? זה מה שכל-כך אהבה בי? זה שהשתכרתי כל שני וחמישי?
מקווה שתתבגר, תעזוב את אמא שלה לכל הרוחות ותאמר לי כמה היא מצטערת וכמה מתגעגעת.
אולי הגזמתי קצת עם הדברים שאמרתי.
זה רק בגלל שהיא חשובה לי.
אם היא אי פעם תקרא את זה, זה רק מאהבה.
היית חברה נהדרת, חבל שזה נגמר, ככה סתם, בלי שום סיבה. תמיד אזכור אותך, יש לי "טבעת הנישואין" שנתת לי על הקמיצה השמאלית, איזו מזכרת מהימים הטובים שבאמת אהבת אותי והכרת בי בחברתך הנאמנה והטובה.
אפילו תמונה לא השארת לי. אפילו לא תמונה.
כל החברות שלי, שיעברו איתי את השנה כבר שמעו עליך, סיפורי תהילה, ורוצות לפגוש אותך. אני כבר לא בטוחה שזה יקרה. אני אפילו לא חושבת שאני רוצה.
מה עובר עלייך, ילדה?



כל החברות הטובות שהיו לי, היו זמניות. תותי, הברזילאית, מורנה... ועכשיו גם בלונדי.
הגברים איכשהו נשארים לעד, לא משנה כמה רחוקים הם וכמה זמן לט דיברנו. תמיד ישלחו מדי פעם איזו הודעת געגוע שמחממת את הלב, אודין, הרוסי, טריאס כמובן... ואם יבוא קץ לאהבתי הגדולה עתה, אני בטוחה שגם הוא, ישאר שם בשבילי.
הרוסי שלח לי הודעת מזל-טוב לשנה ושלושה חודשים שלי ושל אהובי. מי זוכר את הדברים האלה?? אנחנו בקושי מדברים, שלא לדבר על מתראים... איזה חמוד.