אם מעיפים אותי מהשנת-שירות על נפשי, מה יעשה איתי הצבא?
זה קצת לא הוגן. חשבתי לעצמי שלא אוכל לשרוד עם הבוסית ככה עוד חצי שנה, מסתבר היא חושבת אותו דבר עלי.
רק שהיא לא תתפטר בגללי, היא פשוט תוותר עלי.
כמו סוס פרא שלא ניתן לרסן, היא פשוט תעזוב את המושכות ותשאר עם דם על הידיים.
היא חרדה למצבי הנפשי, ובצדק. מעולם לא התיימרתי להיות בריאה בנפש (חוץ מלצבא). תמיד נדמה לי שהיא אדם רע, אבל היא גם תמיד גורמת לי לחשוב שטעיתי- ואז שוב המילים, הדורבנות...
מעצבן שמאוד חשוב לה אמינותמצד אחד אבל ללקוחות וכיוב' היא מעגלת פינות כמדובר באמת. משנה קצת פה וקצת שם.
היא רוצה לשלוט ואני רוצה חופש. אז היא אומרת לי שהיא לא מוותרת עלי כי יש לי מה להציע, תכלס, אני עוד כוח עבודה שחבל להפסיד, בעיקר אחרי כל ההשקעה בקורס והכסף שהוצא עלי.
היא רוצה לעשות איתי מן חוזה ציפיות, הסכם הדדי, שבו כל החוקים יהיו לי ברורים, שלא יהיו עוד איהבנות.
ואני חושבת, כך פשוט תוכל לתפוס אותי על טעותי באותו צ'אנס אחרון לפני שאני עפה קיבינימאט או במילים שלה "לומר ביי ביי".
רק שלא תחפש עלי מידע באינטרנט עכשיו. אולי אתחיל לכתוב את הפוטים באנגלית? עד שמישהו יתרגם לה הכל כבר אסיים את שנת השירות.
אני חושבת שאני מדריכה נהדרת.
.
ממתי אני נהייתי סוס פרא, הילדה המרדנית והלא מרוסנת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Freyja