לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Nothing Overly Special


Sometimes silence is best. Not because there is nothing to say, but because some things are too deep for words


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

כמו טאורה


אם מעיפים אותי מהשנת-שירות על נפשי, מה יעשה איתי הצבא?

 

זה קצת לא הוגן. חשבתי לעצמי שלא אוכל לשרוד עם הבוסית ככה עוד חצי שנה, מסתבר היא חושבת אותו דבר עלי.

רק שהיא לא תתפטר בגללי, היא פשוט תוותר עלי.

 

כמו סוס פרא שלא ניתן לרסן, היא פשוט תעזוב את המושכות ותשאר עם דם על הידיים.

 

היא חרדה למצבי הנפשי, ובצדק. מעולם לא התיימרתי להיות בריאה בנפש (חוץ מלצבא). תמיד נדמה לי שהיא אדם רע, אבל היא גם תמיד גורמת לי לחשוב שטעיתי- ואז שוב המילים, הדורבנות...

 

 מעצבן שמאוד חשוב לה אמינותמצד אחד אבל ללקוחות וכיוב' היא מעגלת פינות כמדובר באמת. משנה קצת פה וקצת שם.

 

היא רוצה לשלוט ואני רוצה חופש. אז היא אומרת לי שהיא לא מוותרת עלי כי יש לי מה להציע, תכלס, אני עוד כוח עבודה שחבל להפסיד, בעיקר אחרי כל ההשקעה בקורס והכסף שהוצא עלי.

היא רוצה לעשות איתי מן חוזה ציפיות, הסכם הדדי, שבו כל החוקים יהיו לי ברורים, שלא יהיו עוד איהבנות.

ואני חושבת, כך פשוט תוכל לתפוס אותי על טעותי באותו צ'אנס אחרון לפני שאני עפה קיבינימאט או במילים שלה "לומר ביי ביי".

 

רק שלא תחפש עלי מידע באינטרנט עכשיו. אולי אתחיל לכתוב את הפוטים באנגלית? עד שמישהו יתרגם לה הכל כבר אסיים את שנת השירות.

 

אני חושבת שאני מדריכה נהדרת.

 

.

ממתי אני נהייתי סוס פרא, הילדה המרדנית והלא מרוסנת.

 

 

נכתב על ידי Freyja , 17/2/2009 21:25   בקטגוריות הרהורים ומחשבות, אמת ושקר, ביקורת, עבודה, פסימי, צבא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מערכות יחסים


עדכון עבודה: אני לא יודעת מה ההורים שלי אמרו לבוסית שלי אבל עושה רושם שהיא מאוד משתדלת לא לגעת לי בעצבי םרגישים וגם כשהיא עצבנית היא אומרת לעצמה, "להרגע, לנשום עמוק, להרגע". היא מדברת אלי באיפוק ואפילו רוצה שאדריך מחונינם במסלול הרבה יותר מגניב מהמסלול כתה א' שהיא תמיד נתנה לי. היא החזירה לי את רוב הכסף למוניות,  גם הרבה שלא נראה היה לה מוצדק, אני כמובן לא זכרתי מהי ההצדקה, זה עוד מנובמבר. היא הציעה לי עוגיות חייכנים, קפה וטרמפ, עזרה לי בשנרקולים, צוחקת איתי, היא אפילו העריכה את מה שהכנתי למשרד, קצת אינפורמציה תלויה שם. זה טוב. אני רק מקווה לא לתת לה סיבה להתעצבן. זה נחמד שהיא נחמדת. אני מקווה שאני לא מקשה עליה. אני מאוד מעוניינת לרצות אותה ולא לגרום לה להצטרך בכלל להתאפק.



קצת יותר עצוב, אני לא ממש יודעת מה הקטע של בלונדי. זה התחיל מקושי בלהשיג אותה, המשיך בכך שלא רצתה להפגש, אז ביקשה טובות ולא טרחה לומר תודה, או לומר א מה שעשיתי בכלל עזר, הגיע להברזה למסעדה, בלי להודיע, בלי לענות (גם כל השבוע לאחר מכן), עד שתפסתי אותה, "הכל בסדר", אין לה כוח להפגש. לי כבר אין כוח להתקשר אליה. היות והיא גם לא ממש התקשרה אלי אחרי שפעם אחת צלצלתי בטעות והיא סיננה וכתבה שהיא מצטערת, היא לא יכולה לענות ומעולם לא חזרה אלי. כבר לא ניסיתי להזמין אותה ביתר הפעמים שהלכנו לסרט או להרים או לעיר, כי ניכר כי היא לא שמה זין. לא יודעת אם נמאס לה מאיתנו, מצאה חברים חדשים או שמשהו גרם לביטחון העצמי שלה לרדת או שסתם אין לה כוח לכלום.
אני לא יכולה לומר שגם לא איכפת לי. כי תמיד שאני נזכרת בה, זה מכעיס אותי. מכעיס אותי שהיא יודעת כמה היא חשובה לי והיא יודעת שאני בדיוק כמוהה לא הכי טובה בשמירה על קשר במרחק, אבל שזה לא אומר כלו לגבי איך אני מרגישה כלפייה, והנחתי שתשאר החברה הכי טובה שלי.
אם הפריע לה שתמיד שהיא באה אני מפנה הרבה תשומת לב לאהובי, היא צריכה לדעת שמותר לה ורצוי שתאמר לי זאת.
מכעיס אותי שהיא כנראה לא מתגעגעת אלי ולא רוצה להיות בחברתי.
ואני חשבתי לשתף אותה בבלוג. למה? היא אמרה לי שאני החברה הכי טובה שלה. מספיק לי לשמוע את ר' אומרת כל הזמן שהן החברות הכי טובות ובלונדי שותקת. אבל כשהיא שבוע אחר שבוע מבלה איתה ולא מעוניינת בחברתי. פפט, כנראה שהן באמת חברות טובות.
היא רצתה לנסוע לחו"ל לבד. בשביל איזה חופש מכולם. עכשיו לנסוע עם ר' זה גם מעולה. חבל שלנסוע איתי כמו שפעם רצתה, היא כבר לא. אולי כי כבר לא אתחיל עם בחורים, ולא נעשה איזו שלישיה מטורפת או אורגייה. לא אעשה סמים באמסטרדם, אולי היא האמינה שאעשה והבינה שזה לא יקרה.
"חופשייה בנפשה, לא שופטת..." מה אני??? אני צריכה לזיין כל-אחד שוב כדי שתעריך אותי? זה מה שכל-כך אהבה בי? זה שהשתכרתי כל שני וחמישי?
מקווה שתתבגר, תעזוב את אמא שלה לכל הרוחות ותאמר לי כמה היא מצטערת וכמה מתגעגעת.
אולי הגזמתי קצת עם הדברים שאמרתי.
זה רק בגלל שהיא חשובה לי.
אם היא אי פעם תקרא את זה, זה רק מאהבה.
היית חברה נהדרת, חבל שזה נגמר, ככה סתם, בלי שום סיבה. תמיד אזכור אותך, יש לי "טבעת הנישואין" שנתת לי על הקמיצה השמאלית, איזו מזכרת מהימים הטובים שבאמת אהבת אותי והכרת בי בחברתך הנאמנה והטובה.
אפילו תמונה לא השארת לי. אפילו לא תמונה.
כל החברות שלי, שיעברו איתי את השנה כבר שמעו עליך, סיפורי תהילה, ורוצות לפגוש אותך. אני כבר לא בטוחה שזה יקרה. אני אפילו לא חושבת שאני רוצה.
מה עובר עלייך, ילדה?



כל החברות הטובות שהיו לי, היו זמניות. תותי, הברזילאית, מורנה... ועכשיו גם בלונדי.
הגברים איכשהו נשארים לעד, לא משנה כמה רחוקים הם וכמה זמן לט דיברנו. תמיד ישלחו מדי פעם איזו הודעת געגוע שמחממת את הלב, אודין, הרוסי, טריאס כמובן... ואם יבוא קץ לאהבתי הגדולה עתה, אני בטוחה שגם הוא, ישאר שם בשבילי.
הרוסי שלח לי הודעת מזל-טוב לשנה ושלושה חודשים שלי ושל אהובי. מי זוכר את הדברים האלה?? אנחנו בקושי מדברים, שלא לדבר על מתראים... איזה חמוד.




ובנימה אמוציונאלית זו, אתמול עשינו אהבה כה נהדרת, רכה ומלטפת. איטית ברובה, מלאה במבטים אוהבים, נגיעות מחממות, ביטחון, חיוכים מאושרים, דמעות של אושר, חיבוקים מדהימים... שעה וחצי של סקס ששימח אותי כל-כך, וגם אותו :) זה הצורה המועדפת עליו.




Freyja~




נ.ב. ניסיתי לקחת גלולות רצוף, באמצע החפיסה הרצופה השלישית, קיבלתי מחזור, בלי התרעה מוקדמת.
קבעתי תור לגניקולוג.
נכתב על ידי Freyja , 14/1/2009 19:39   בקטגוריות אמת ושקר, הרהורים ומחשבות, חוויות, אהבה ויחסים, אופטימי, ביקורת, פסימי, עבודה, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סקס נהדר, ואיך שהוא נגמר


מזמן לא כתבתי פה, אחרי הרבה פעמים שהיה לי מה לכתוב. על הדרכות מתסכלות, ילדים בכתה ו' שבא לי להרוג, איך ילדים בכתה א' מתנהגים טוב יותר מילדים בכתה ב' ואיך ילדים בכתה ד' הם הכי מקסימים שיש ביסודי.
היו לי הדרכות גרועות והדרכות נהדרות.

היה לי גם לפני בערך שבוע סקס נהדר, שכבנו 3 פעמים די ברציפות. לאחר הפעם השנייה, כשאהובי כבר היה ממש רגיש, עשיתי משהו מעט נבזי יותר מבדר"כ, לא רק שהמשכתי את החדירה, בכדי לראות את הפנים שלו ולשמוע אית התגובות שלול אור הרגישות הרבה, השחלתי אותו לאט את החור האחורי, והוא לא ממש שם לב. פחדתי שזה יגרום לו לעשות תנועה מהירה, משהו שלא רציתי שיקרה, שלא אתעלף כמו שכבר כמעט קרה לי. ואז, כשהיה בפנים אמרתי לו. הוא אמר שפשוט הפתיע אותו לראות שהתייבשתי כל-כך. אבל אני בעצם ניצלתי את הרטיבות הרבה בתור לוב, מה שהיה מאוד מוצלח. אחרי עינוי קטן של עודף רגישות במקום, הוא התחנן שאתן לו לצאת, ואז יצאתי. הכניסה הרגישה טוב יותר.

לא לקח הרבה זמן עד ששוב נהייתי חרמנית ממש. ביקשתי ממנו שילך להשטף (מספיק היו לי דלקות בדרכי השתן!).

בסופו של דבר, משהו מטופש יצר סיום מעצבן, משהו שאני אפילו לא זוכרת, שפגע בסוף של סקס נפלא.

אני חייבת ללכת.


Freyja~
נכתב על ידי Freyja , 12/12/2008 16:42   בקטגוריות הרהורים ומחשבות, חוויות, אהבה ויחסים, עבודה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Avatarכינוי:  Freyja

מין: נקבה

תמונה




1,691
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFreyja אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Freyja ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)