אז היה לנו היום יום של''ח בחיפה.. היה חביב..

אבל השיא של טיול היה לחזור ב1 וחצי הביתה..ברכבת! D:

ובטיול ובמיוחד בכמה הימים האחרונים.. אני רואה איך לאט לאט אני הורסת ושוברת כל חברות-ידידות שיצרתי לעצמי מתחילת שנה..

ואני שמה לב (וזה כנראה רק בראש שלי..) שיש המון סימנים שנזרקים מכל מיני פינות..לפעמים בצחוק ואולי גם לא..שגורמים לי לחשוב על זה שאני באמת הורסת עם ההתנהגות שלי, מלא דברים. וכבר הייתה לי שיחה עם אנשים על מה אני אמורה לעשות. אבל משום מה..אני עדיין ''חושבת על זה''..

וזה כל כך ברור שאם אני לא אעשה שומדבר בקרוב אני פשוט ארסק הכל ><

אבל. תמיד ישלי תחושה כזאת (שאני לא סובלת) שגורמת לי לחשוב שזאת לא אשמתי..או שאני מרחמת על עצמי יותר ממה שאני אמורה.

וזה כל כך מעצבן אותי ומבאס שאכשהו אני תמיד הורסת הכל. וחושבת שהבעיה היא הסביבה שלי..ולא בי.