אסיר של אהבה

שלום לכולם,

החלטתי לספר על קורותיי בחודשים האחרונים. החל מהיום בו הפכתי מאיש משפחה אוהב - לנאשם בפלילים באשמת תקיפתה של גרושתי.

בשבת באמצע חודש אוגוסט 2008, לקראת סיומו של חופש גדול מפרך, הייתי בביתי עם שתי בנותיי. אני גרוש ובנותיי לנות אצלי כל שבת שנייה. ציפיתי לסיום מוצלח של השבת וגם הבנות כבר תכננו לחזור לביתן. אמא הייתה אמורה לבוא לקראת ערב וכולנו חיכינו לה. לפתע טלפנה גרושתי והודיעה שלא תבוא לקחת את הבנות ושאחיה יבוא לקחת את הילדות כדי שישנו אצלו במוצאי שבת. היה זה שיאה של תקופה בה גרושתי התעלמה יותר ויותר מחובתה כאם והקדישה את רוב מרצה וזמנה לבילויים, כאשר דודים, חברים ושמרטפים מטפלים בבנותינו.

סירבתי להצעה. הודעתי לה שלבנותינו מגיע טיפול הורי ושהן תישארנה אצלי עד שהיא תואיל לטפל בהן.

גם הבנות היו בהלם ולא הבינו למה אמא לא תגיע.

החלטתי "להציל את המצב" ולשפר את מצב הרוח שלי ושל בנותיי. לקחתי אותן לטיול ערב מקסים ביפו העתיקה. הסברתי להן את תולדות יפו, צפינו במסגדים וכנסיות ובחיי הערב של הנמל. קינחנו כמובן בפיתות של אבולעפיה. לקראת סוף הטיול, התקשרה לפתע גרושתי לבתי הבכורה וכששמעה על היוזמה שלי,  לא יכלה להכחיש את התפעלותה והודיעה לבנותיי בטלפון שיש להן אבא נפלא.

למחרת, ביום ראשון בבוקר, התפרצה גרושתי כרוח סערה לחצר ביתי. התפתחה קטטה קטנה , מטופשת וילדותית  ולפתע היא טלפנה למשטרה והתלוננה על תקיפה.

מאז, חיי התהפכו. אני סובל מעינוי דין מתמשך של מערכת הצדק הישראלית, שאולי פועלת על פי כללי המשפט, אך ודאי שאינה פועלת להשגת צדק.

ישבתי במעצר מעל חודש וכיום כבר במעצר בית למעלה מחודש וחצי – כל זאת בטרם החל בכלל המשפט.