החיים בירוק

"וואו,למה אתה חייב תמיד להיות מוזר?"

"אמ,לא יודע,כדי לבלוט אני מניח.."

אבל אני לא בולט.

לא כמו שאני רוצה, אני לא מצליח לגרום לך

לראות אותי כמו שאני רואה אותך.

את הסיבה שאני יושב שם מלחתחילה,

זורק מבטים כשאת יושבת ממול. עושה הכל כדי

שגם את תסתכלי,שגם את אולי תראי,משהו,סימן,

למשהו שאומר "יכול להיות".

והאמת היא שאני לא אמיתי,

כי אם הייתי אמיתי אז פשוט לא היה אכפת לי,

והיית יודעת,שזה לא אפלטוני כמו שזה נראה.

ואולי אם היית יודעת אז הכל היה אחרת,

אבל אני מפחד שתדעי,מפחד שתברחי,שתעלמי.

עדיף לי שיהיה לי אותך בחלום מאשר שלא יהיה לי אותך בכלל?

אני מסוגל שוב לנסות?

הכל תלוי בי?

להלחם?

פתאום הבטן אומרת לא והראש אומר כן.

לא משנה כמה אנסה,אני לא אוכל

להפיק כלום מסתם להיות עוד אחד במעגל שלך,

כי שם אני לעולם לא אבלוט,

לא כמו שאני רוצה,לא כמו שאת בולטת לי.

עכשיו כשאני יודע שאין אחת אני חייב להיות סוף סוף אחד.

חוץ מזה אני פשוט לא יודע.