החיים בירוק

היה לי טוב אתמול,

באמת שנהנתי, ולמרות שגדלתי

בשנה,הרגשתי כאילו קטנתי בעשר,

כי האנרגיות שהיו שם,היו פשוט אנרגיות

של ילד שמח.

אני כועס על שניכם,

עלייך שאת נותנת לו לעשות לך את זה

ולא רואה לאן זה הולך,

ועליך,שפשוט לא אכפת לך ממה שזה יעשה לו ולה.

ואני שם זין לגבי זה שזה יהרוס לכם,

זאת האמת שלי,אני חושב שזה לא בסדר.

זה שאין לי זכות להתערב,לא אומר שאין לי זכות להביע

דעה על זה,אפילו שחלק ממנה מורכב מאינטרסים אישיים.

את לעומת זאת ממש בסדר,

וכל מה שכיביכול אומרים על היותך פרי אסור

לא ממש מזיז לי,אלא להיפך,זה מדרבן.
אבל רק אתמול הבנתי אולי סופית מה הבעיה שלי

לעומת גברים אחרים,וזה היה די בזכותך אפילו שלא עשית

כלום.

המחסום הזה הוא מחסום שמתחלק לשני חלקים,

האחד הוא הרגע שאני אמור לעבור בו,אבל לא להכנס

לתוכו,והוא החלק המשמעותי ביותר.

 החלק השני הוא החלק של הכניסה לשטח.

ברגע שאני נכנס לשטח הזה של הידיד,היציאה ממנו קשה

ומסובכת,יש שיגידו שאפילו בלתי אפשרית.

משהו בגישה שלי,איכשהו,בלי כוונה מוקדמת

גורם לי להכנס לאיזור הידיד,

אני כנראה פשוט משדר את זה,נחמדות,טוב,ידידותיות.

הייתי רוצה לשדר קצת חרא בשביל שלא יבנו עליי כידיד,

ואז אני יכול איכשהו לעבור את המחסום בלי להכנס לשטח.

הבעיה שאני ממש לא מתחבר לצד הרע שבי,הוא מעצבן אותי

ואני בז לו.

אני באמת לא יודע מה לעשות בנדון

אני לא ממש מצליח לשנות את זה,

וחלק ממני גם לא רוצה לשנות את זה.

אם כל החסרונות שבדבר, האם זה

לא הדבר שגרם לי להרגיש הכי חיי בעולם השנה?

עכשיו שזהו,

כבר אין את הצורך לשמר ולשמור על כלום,

אני מרגש שאני יכול להוציא את האמת על הקשר הזה.

בגללך,דרכתי על המון אנשים,ובעיקר על עצמי.

הייתי צריך להוציא צד רע,במקום את הטוב שבי,

ואני לא בן אדם רע,אנשים ידעו את זה,וככל שידעו את זה,

יותר פגעתי בהם,ואת לא היית שווה את זה,למרות שחשבתי שכן.

איך נתת לי להאמין שהכל בסדר,

איך לא ראית את התמונה המלאה,

עיוורת להכל חוץ מלעצמך,פשוט חתיכת פוסטמה.

איך שאנשים נעשים כל כך נואשים בגלל אנשים אחרים,

ואיך שהם נואשים הם מייאשים אחרים,ונוצר מעגל אין סופי

של גועל נפש שמישהו אחד יצר.

והאמת היא שאני לא בן אדם רע,

וגם את לא,אבל את פאקינג נזק.

אדם שלא רואה את הטוב שמולו הוא

לפעמים יותר גרוע מאדם רע.

ואת פשוט חיית בשקר של טוב,

ולא ראית אמת טובה יותר.

אז אני מצטער על החרא הזה.

אני מתנצל על כל האנשים שבגללך היו מספר שתיים,

את בהחלט לא שווה להיות מספר אחת,וגם לא אלף..

ואני,אני ישיר את השיר הזה,

כי אני בוכה בשם אלא שאת פגעת בהם,ואני פגעתי בהם.

ועכשיו כשהתחלתי מחדש,

אני מתחייב להציג רק את האמת.

כי גם אם היא תפגע באנשים,היא עדיין אני,

והיא הדרך,ובכלל,בסופו של דבר,השקר תמיד

יפגע יותר.

Linkin Park- What I've Done

In this farewell
There's no blood
There's no alibi
Cause I've drawn regret
From the truth
Of a thousand lies

So let mercy come
And wash away

What I've done
I'll face myself
To cross out what I've become
Erase myself
And let go of what I've done

Put to rest
What you thought of me
While I clean this slate
With the hands
Of uncertainty

So let mercy come
And wash away

What I've done
I'll face myself
To cross out what I've become
Erase myself
And let go of what I've done

For what I've done
I start again
And whatever pain may come
Today this ends
I'm forgiving what I've done

I'll face myself
To cross out what I've become
Erase myself
And let go of what I've done

What I've done
Forgiving what I've done

http://www.youtube.com/watch?v=wjBZh-yRmkc

כנראה בגלל שהמוזה ברחה לי.

המוזה הייתה קשורה להתאהבות,

וכמה אני רוצה לחוש את זה שוב.

אבל האמת היא,שבדרך כלשהי

אני רוצה לחוש שוב אהבה נכזבת.

אני רוצה לראות את עצמי נכנע למישהי,

אני רוצה לחוש כנוע,חלש.

למה אבל?

למה שאני ארצה את זה,

הרי אני אוהב את עצמי,למה שאני ארצה

להנות מסבל?

האם יש לנו,

בני האדם,בנוסף על הצורך להרגיש עליונים

על משהו,

גם את הצורך להרגיש חלשים ממשהו?

A Perfect Circle- Gravity