אפשר לאבד תכשיטים יקרים ואפשר לאבד אנשים חשובים אבל אי אפשר לאבד את עצמך. לאבד את עצמך זה לאבד את התכלית לחיים. אני איבדתי את התכלית לחיים. ספרתי סיבות ושאלתי שאלות קיומיות, שאלתי אם בכלל אני קיימת בעיניי מישהו. מובן שלאף שאלה לא קיבלתי תשובה ממישהו ולכן עניתי לעצמי. אמרתי לעצמי שמהנקודה שבה אני נמצאת אי אפשר לעלות ואי אפשר לרדת. המקסימום שאפשר לעשות זה להתרגל, ולהתרגל לא הצלחתי. בשלב מסוים הרמתי ידיים, אמרתי שאני מוותרת על עצמי ולא חשבתי יותר מדי כי ממילא לאף אחד לא היה אכפת. כבר תיכננתי הכל מבלי להזדעזע אבל משהו עצר אותי, ואלה לא היו נקיפות מצפון.