פיגוע במומביי דיווחו בחדשות, עשרים וארבע שעות בהם יש דיווחים על מה שמתרחש, אבל הכול מזווית עין של ישראלי-יהודי. "מה עם הרב ואישתו?" שאלו בחדשות, "מה קורה בבית חב"ד?" שאלו תחנות הטלויזיה המרכזיות בישראל. שאלות שהתמיהו אותי כאזרח המדינה וכאזרח העולם. שאלות שצרמו לאוזני בשל חד הצדדיות שלהם וחוסר האיזון וההבנה שזהו אירוע בו נהרגו אנשים חפים מפשע, לא משנה אם הם אנגלים, רוסים, הודים, מצרים, יהודים או אפילו פקיסטנים, פשוט אירוע בו נרצחו אנשים על לא עול בכפם.

היום בבוקר ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט, טען כי הפיגוע בבית חב"ד נעשה בכוונה נגד ישראלים. אז מה אני רוצה לשאול? מה דם של ישראלי שווה יותר מדם של הודי, דם של ישראלי שווה יותר מדם של בריטי?. אני לא יודע, אני מבין את הדאגה של ראש ממשלה לאזרחי מדינתו, אבל עדיין צרם לי הסיקור החדשותי וההסתכלות החד צדדית מנקודת מבט ישראלית יהודית, על אירועים בהם נרצחים אנשים סתם ללא סיבה. נכון אנחנו מדינה ישראלית יהודית ועלינו לדאוג ראשית כל לישראלים, אבל כל הנרצחים ללא יוצא דופן היו אזרחי העולם שגם להם מגיע יחס כלשהו. צריך היה  להציג את העובדה כי סדרת פיגועים אלו גם אם לא הייתה כוללת ישראלים, עדיין נוראה וחומרתה לא נגרעת. הייה צריך להראות לכולם כי כולם בני אדם ואין אדם אחד שווה יותר מאחר.

סיקור עיתונאי זה שבעקבותיו הגיעו גם דברים של אנשים בכירים בישראל להציג רק את הפן הישראלי יהודי בפיגוע, הוא שמציג את התפישה בה אנו חיים בארצנו. יהודים הם מעל כל האחרים החיים כאן, ישראלי שווה הרבה יותר מאזרח מדינה אחרת ( בעיקר במדינה ערבית). לכן אני שואל את עצמי האם זהו חינוך נכון? האם זו הדרך בה ארצה שילדי יסתכלו על העולם? האם זהו העולם, עולם של שווים ושווים פחות?. יכול להיות שאני טועה ולא כך הייתה כוונת המשורר (אמצעי התקשורת והאנשים הבכירים במדינה) , אלא רצונם היה אך ורק להציג את המעניין והקרוב לליבנו כישראלים ולרוב גם יהודים. למרות זאת הנני בטוח שתחושת הקרוב לליבנו וההזדהות שלנו נובעת מתוך תהליך החיברות שלנו במדינה הגורם לנו לראות עצמנו כאחרים ושווים יותר. לא פעם שמעתי לאחר פיגוע, או רצח כלשהו בישראל תגובות של אנשים כמו "העיקר שהם לא יהודים", "מה איכפת לי הוא לא ישראלי" ועוד תגובות שכאלו. תגובות העולות בראשי שוב ושוב לאחר כל סיקור עיתונאי בו מבליטים רציחתם של ישראלים או יהודים בארץ ובעולם, בעוד מתעלמים מרצח של אזרחי מדינות אחרות בכמיות העולות פי כמה וכמה.  או כמו שאחד העיתונאים בארץ אמר לי פעם "אין מה לעשות 100,000 הודים או סינים וכו' שווים בעיתונות ישראלי אחד, כי זה מה שמעניין". האמת היא שאני מבין את דבריו היטב, אך חושב מה זה גורם לחברה שלנו, אך זה מעצב את החיים שלנו והיחס שלנו כלפי הסובבים אותנו. יכול להיות, שאם פעלנו אחרת והיינו מעצימים גם את המשמעות הכללית של אירועים שכאלו, אולי היינו מבינים יותר את הבסיס ממנו יצאו כולם באופן שווה (לידה - חיים) ואת הסוף האחיד של כולם (מוות) ללא הבדל של דת, גזע, לאום ומין.

אולי זו סתם שאיפה שעלתה במוחי לרצון לעולם שוויוני ומאוחד יותר, כמו בסצנה של הסרט "היום השלישי" בה נראים עיראקי, יהודי ישראלי, אמריקאי ועוד מקבץ של לאומים פועלים זה לצד זה בשוויון ואחווה נגד הפולש המאיים על שלום העולם. כנראה דברים שכאלו מתרחשים רק בסצנות קולנועיות או במקרה של איום קולקטיבי על כול המשתתפים. מי יודע? אולי יום יבוא וגם אנחנו כבני אדם נשתנה ונראה אחד את השני בעניים שוות, ללא שום הבדל וללא שום תחושת עליונות כלשהי.

מכאן נותר לי רק לאחל לכל משפחות ההרוגים בפיגועים במומביי, בין אם הם ישראלים או שלא, חיים טובים יותר ושלא ידעו עוד צער.