כל אחד המהלך בישראל רואה את אמריקה בכל מקום. המדינה היהודית משתעבדת לאמריקניזציה ומעלה את השאלה האם חשוב לה לשמור על צביונה.אמריקה נראית בארץ בכל מקום ומרחיקה את מה שנבנה כאן במהלך השנים, זו ההארה שקיבלתי בעת שצפיתי ביום השידורים בו הושבע נשיא ארה"ב ברק אובמה. אין יותר ישראל כמדינה בזכות עצמה ומשל עצמה אלא מדינה בזכות אמריקה ובשביל אמריקה.

השפה האנגלית הפכה בשנים האחרונות כמעט לשפה רשמית ללא שום חוק וללא שום הודעה מוקדמת, פשוט מוסכמה חברתית עלומה. בכל בית ספר וכמעט כל הורה דואג שמא ילדו לא ידע מספיק טוב אנגלית, אך עברית זה ממש לא מעניין. כמעט בכל יום נפתח בית ספר חדש לאנגלית בעוד העברית הולכת ונשחקת. ילד שאינו יודע אנגלית נחשב טיפש בעוד שימוש בעברית קלוקלת לא מקבל את אותו היחס. מועמד לכנסת אשר לא יודע לדבר אנגלית מושמץ כאילו היה אזרח זר (ראו מקרה אמיר פרץ ועוד) שצריך להישפט על כך ולא על סמך כישוריו ויכולתו. נאומי חברי כנסת וראש הממשלה בפני שגרירים זרים נאמרים באנגלית כאילו מתביישים בשפה העברית שהיא ממרכבי זהות האומה היהודית.  הדיבור האנגלי המושלם נתפש כדבר הטוב ביותר הנדרש על ידי כל מועמד לכל תפקיד שהוא בישראל גם אם זה רק נציג שרות.     

האנגלית היא הבסיס כאילו העברית איננה חשובה כלל, לא נאבקים פה על העברית שתהייה השלטת אלא נכנעים לאנגלית (איפה מאבק השפות שהיה בזמן הקמת הטכניון בחיפה). לא מכבדים כאן את שפת האומה כמו בצרפת או בגרמניה מדינות אותם אוהבים להשמיץ בישראל. הצרפתים או הגרמנים (אומות לא פחות נאורות מישראל) מדברים רק בשפתם ומשתדלים להמעיט בשפה האנגלית, אבל בישראל זה לא נאה. אנחנו רוצים אמריקה.

הרחובות מלאים בשלטים באנגלית, המסעדות המובילות בישראל מנסות להדמות עד כמה שניתן לארה"ב. אפילו האוכל האתני שהיה בישראל נדחק והופך למזון מהיר כמו בארה"ב. ותמיד עולה השאלה למה שם ולא כאן? למה באמריקה יש ובישראל אין. אם אין בישראל מעכשיו יהיה.   

ערך האינדיווידואליות הקיים בארה"ב פשה בישראל והחליף במהרה את ערך הקולקטיביזם והקבוצה שהיה נהוג בהיסטוריה היהודית ועם הקמת המדינה. היום לא רק שכל אחד צריך להיות מיוחד ושונה אלא אף חובה עליו, שמא אחרת יהפוך לחלק מקולקטיב. והרי קולקטיב היא מילת גנאי בתרבות הישראלית. כל אחד חושב על עצמו. כל אחד רואה איפה הוא יהיה בעוד מספר שנים תוך מחיקת הדאגה לחברה בה הוא חי. אם אתה לא חושב רק על עצמך כנראה שאתה מיושן ולא מבין מה מתרחש פה.     

את שיא האמריקניזציה הזו  רואים בטלביזיה. רוב הערוצים המרכזיים דוברים אנגלית, ואם לא, הם מכילים תוכניות המועתקות אחת לאחת מהמקור האמריקאני (פה ושם יש העתקה של תוכנית ממדינה אחרת). כאשר שיא השעבוד לארה"ב בטלביזיה נשבר עם שידורי ההשבעה של הנשיא החדש ברק אובמה.      

השידור היה מחליא, לא בגלל תוכנו אלא בגלל ההילולה שערכו סביבו בתקשורת הישראלית. מהבוקר עד הערב, שבוע לפני שבוע אחרי, הכול רק ההשבעה של אובמה. ההכנות לטקס, מה הוא יגיד בנאום, הריקודים שלו עם אשתו בטקסים השונים ועוד הרבה פרטים מהאירוע תוארו בחדשות (כן החדשות של הישראלים).  נכון לראשונה נשיא אמריקאני שחור, סוג של חלום שהתגשם, אבל מה אנחנו מדינה בארה"ב, אולי רק יגיע לכאן הצבא האמריקאני וישמור עלינו. כולם כבר ידעו הרבה לפני שהוא נבחר וטחנו זאת דק דק בכל מקום אפשרי. אז מה קורה כאן לא הגזמנו???.

אני לא זוכר ולו פעם אחת ששידרו נאום של ראש הממשלה בישראל בצורה שכזו, בוקר וערב שבוע לפני שבוע אחרי, אפילו לא בתקופת הבחירות. רק המלחמה בעזה השתוותה בסיקורה לזה שנעשה לנשיא ארה"ב והשבעתו. תהליך זה רק אומר משהו עלינו. כנראה שוויתרנו על רצוננו במדינה יהודית ישראלית עם שלטון עצמאי, צבא עצמאי ושפה משלה וכמובן יחוד משלה. כנראה החלטנו סופית להיות אמריקאנים להיות חלק מארה"ב. נשאר לנו רק לשאול אותם אם הם מסכימים לזה ולקבל את האישור הרשמי. אנחנו כבר הסכמנו נקבל אזרחות אמריקאנית נבחר נציגים לסנאט נביא לכאן את הצבא האמריקאני וזה הכול. כל השאר יבוא בטבעיות הרי כבר הסכמנו. אז בשביל מה אנשים מנסים להיאבק פה על הצביון היהודי של המדינה הרי הקרב כבר הוכרע רק עדין לא הפנמנו זאת. האפשרות האחרת והלא ריאלית היא שנתנגד למצב ונפעל באופן בהול על מנת שתישאר מדינה יהודית ודמוקרטית שנקראת ישראל ולא עוד כוכב בדגל של ארה"ב.