זה ממש כמו לידה בארץ חדשה ללא שוטרים, בתי סוהר וחוקים נוקשים אך ארץ שוקקת חיים, צבעים, מראה, נופים ומקומות. ארץ מיוחדת עם גבולות ברורים אליה כולם נוהרים כדי ליהנות מטובה והחופש שבה. עם ההגחה לעולם נעשה הרישום של הפרטים העיקריים :התאריך, השם והתמונה הראשונה. וכן, דיי מהר אלו הופכים לתעודת הזהות. מעכשיו כולם יידעו על הבריאה החדשה שהגיחה לאותה ארץ. מייד עם ההצגה של הדמות החדשה, איחולי המזל טוב מתחילים להגיע. מכל קצוות המדינות הקיימות בה כל מי ששמע בדבר הדמות החדשה מתחיל לברך. "הגיע הזמן", "איזה יופי" , "מזל טוב" ועוד שלל איחולים.

לאחר מכן היצירה המופלאה מתחילה לגבש חיים משלה. היא מתפתחת וגדלה.  בעקבות התמונה באות עוד שלל תמונות ומגוונות של מצבים אנושיים. הדמות מתחילה לומר לכולם את שעובר בראשה, ומתחילה להיכנס למערכות יחסים שונות עם הדמויות הקיימות סביבה. מחלקם היא מתעלמת ואת חלקם מקבלת באהבה. עם רובם היא מנהלת שיחות חולין קצרות וענייניות ואת מקצתם היא משתפת ברגשות וחוויות עמוקות. היא בעצם משתוללת במרחב האינסופי שנקרה בדרכה.  לפעמים משתתפת במשחקים קבוצתיים עם חברים, ולפעמים שומרת על מקום אישי לעצמה ומסתגרת. לפעמים מקניטה ונוזפת ולפעמים מחבקת ואוהבת. היא נשאבת חזק למרחב האינסופי ולאפשריות אותם הוא מציע.

היא מובילה עצמה בין האפשריות העצומות ללא מטרה סופית, אלא רק לספק את הצורך החברתי/רגשי המקונן בקרבה. לפעמים היא אינה עונה לאיש ושומרת על זכות השתיקה כאילו שאינה קיימת עוד ולעתים מציפה את כולם במידע וסיפורים.

הארץ החדשה הזו מבטיחה לה חופש אינסופי בגלל החוקים שכמעט ואינם קיימים בה. זוהי הרי ארץ חדשה שגם הנורמות שלה עוד בתהליכי עיצוב. יש בה חופש אמיתי עבור הדמות החדשה שהגיחה לתוכה. חופש אמיתי המאפשר לה להיות מה שבא לה. להציג עצמה כצעירה ויפה או כמבוגרת עם שער שיבה, כגבר או כאישה, כחזקה ודומיננטית או כחלשה וכנועה, כיודעת כול או כתמימה. אין מה לעשות זו ארץ חדשה, ארץ חלומית עבור החיים בה כמעט הכל בה מותר והאסור ממש זניח. החברים בה אינם חיים כדי לשרוד, אלא חיים כדי ליהנות. כמעט ואין בה משמעות להונה של הדמות, וכמעט שגם אין יחס למעמדה של הדמות. זו ארץ בה כולם מתחילים בה באופן שווה וכולם מגדירים בה את הנכון והאפשר. לא צריך מפה, מזוודה, בגדים עונתיים או כסף רב בכדי לחיות בה, צריך רק אומץ רב לחשיפה אינסופית.

זו ארץ הסוחפת את הנולד לתוכה ושובה אותו מתוך המרחב העוצר נשימה אותו היא מספקת. ארץ השואבת לקסמה יותר מהגראנד קניון, מפלי הניאגרה, יורודיסני, הטאג' מאהל, גמר ליגת האלופות ועוד מקומות, אירועים ואלמנטים אחרים בעולמנו הצר. זו ארץ שקשה מאוד לדמות החיה בקרבה לעזוב ולהשתחרר ממנה. גם אם הדמות מעוניינת בזאת מאוד מופעלים עליה לחצים, מצד הדמויות האהובות הסובבות אותה ומצד המנהלים את הארץ "הבלתי נראים". עזיבה זהו ניתוק קשה מהחופש הבלתי מוגבל והקשרים החברתיים שנרקמו בתוכה. זהו ניתוק מהמוכר האהוב והמרתק. נראה לכם שהייתם עוזבים?