אני לא באמת מבין גדול. אבל אני מרגיש חוסר אונים ועצב גדול, ואולי אף יותר מכך גם פחד.  פחד עצום  הנובע מהשאלה מה יהיה כאן מחר או בעוד 20 שנה. מה יהיה אם בעוד כ 5 שנים (פחות או יותר זה לא באמת משנה) במדינה הקטנה בה אנחנו חיים יירו טילים מהדרום לא רק עד גוש- דן, אלא עד חיפה  כאשר אפילו נמל התעופה בן גוריון כבר לא יהיה חסין ממטח הרקטות. לאן נעבר בעותה עת ? להיכן התושבים העייפים מהטילים ילכו להתרענן, אפילו לארץ זרה לא יוכלו לטוס מכאן לתקופת התרעננות. נהפוך לבני ערובה במטווח, שאפילו חצר סובבת אין לו על מנת להירגע מהפחד.

הילדים שיגדלו כאן (לא רק בדרום) פשוט ימלטו על נפשם מכאן (ל אירופה, אמריקה, אוסטרליה ועוד) כי מי רוצה באמת לחיות עם מתח נפשי, כמו ברולטה האם מחר יפול עליי טיל? האם כדאי בכלל לצאת מהבית ? מי באמת מעוניין לחיות תחת איום מתמיד של טילים על ראשו ?

ועד כמה שידוע לי ולשאר האזרחים החיים פה מדינת ישראל הינה מדינה ריבונית. זאת אומרת מדינה בעלת ממשלה עצמאית שאינה כפופה למדינות או מעצמות אחרות. מדינה שמחובתה להגן על אזרחיה קודם כל לשאר הדברים. מדינה שלא זקוקה להגיע למצב של 12 שנים בהם חיים אזרחיה בדרום כמו ברווזים במטווח, וזה לא משנה באמת אם זה 10 אזרחים, 100 או מליון. מדינה צריכה להגן על אזרחיה. המדינה נועדה לבטח אם היא דמוקרטיה ראשית כל עבור התושבים שבה.

אבל במדינת ישראל הריבונית, שואלים המנהיגים, העיתונאים וכל מעצבי דעת הקהל מה יגידו בעולם. כמעט ולא שואלים כיצד יחיו התושבים במדינה תחת הירי הבלתי פוסק. השאלה הראשונה שעולה היא מה תגיד צרפת, מה אנגליה, מה יאמרו ברוסיה ועוד. במקום לשאול את השאלה הנכונה איך יכול להיות שבמדינה ריבונית המדינה לא מגינה על תושביה וגם לא רואה את העתיד. מדינה שמסתכלת מה יגידו על פעולותינו עכשיו ולא מה יקרה בעוד שנה, שנתיים, חמש וכול', כאשר כל הארץ תהיה נתונה באותו המצב של טפטופי טילים מידי פעם ואז כבר לא תהיה ברירה אלא להלחם ברצינות וכנראה גם להרוג אזרחים (כי לצערי הרב זה קורה בכל מלחמה) . ובמלחמה הזו כבר יהיו הרבה מאוד הרוגים משני הצדדים, ואיש לא יקשיב לעולם.

חסרה פה מנהיגות. חסר מנהיג שידאג קודם כל לאזרחיו ואחר כך למעמדו הפוליטי בארץ ובעולם. חסר מנהיג שישים את חייהם של אזרחיו בראש סדר העדיפויות שלו. מנהיג כמו דוד בן גוריון שאמר בזמנו "לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים" וכך הוא גם פעל ובגלל זה יש לנו היום מדינה.  כיום כל המנהיגים המובילים את המדינה ללא יוצא מן הכלל הופכים את המשפט ואומרים "לא חשוב מה יעשו היהודים חשוב מה יאמרו הגויים" ולכן אנחנו נמצאים בתוך מבצע "עמודן ענן" ללא הגנה אמיתית על תושבי ישראל, אלא בניסיון להרוויח זמן עד לסבב הבא בו כבר כמעט כל המדינה תהיה תחת טילים ומקום להתארח ולהתרענן בו כבר לא יהיה קיים.  

והפחד שקיים היום בקרב כמיליון איש ממדינת ישראל אם לא יותר, יהפוך ברבות השנים להיות הפחד של כולם כי מה שחשוב זה מה יאמרו עלינו בעולם ולא מה נעשה כדי לשמור על עצמנו.