טוהר בחירות ממש לא היה שם. רק רשימות של נבחרים שעברו מיד ליד, תוך חיסול חשבונות של חברי כנסת ושרים. "מה זאת אומרת, שיצביע על פי מה שהוא חושב. יש לו רשימה. אל תתערב. שיצביע על פי הרשימה שיש לו", זהו ציטוט של פעילת ליכוד שהופיע רבות אתמול בגרסאות שונות באחד מהקלפיות האזוריות וציטוט זה אינו לבד. פעילי ליכוד אזוריים רבים שפעלו באותה הקלפי הסתובבו ליד קלפיות ההצבעה ודחפו רשימות של מומלצים לידיהם של מתפקדים רבים שאינם מבינים כלל למה הם מצביעים ומה הם עושים שם. לפעמים תוך ניסיון להוביל אותם לקלפי ולוודא שכך הצביעו. הרשימות היו ברורות, 12 מספרים המיצגים את המומלצים ונציג נוסף מומלץ מהמחוז (לדוגמא מועמד 324 דוד אמסלם) כולל אנשים שנמחקו מהרשימה כמו מספר 152  (כרמל שמא הכהן) ועוד והוחלפו במספרים התואמים את ההמלצות החדשות.

תעשיית דילים ללא קשר לטוהר בחירות. הגועל נפש הישראלי בעיצומו. במקום חגיגה לדמוקרטיה, חגיגה לעסקנות. במקום חברה הנלחמת על תקינות פוליטית, חברה של קומבינות, הפעלת סמכות, כוח וניצול ציני של אוכלוסיות תמימות. אתיופים רבים שאף בחלקם אינם יודעים קרוא וכתוב נשלחו להצביע עבור רשימת מספרים שניתנה להם בכניסה, מבוגרים וקשישים שאינם לגמרי בקו הבריאות קיבלו רשימה מסודרת מהפעילים למי להצביע, אנשים שאינם מכירים איש מבין המועמדים קיבלו הנחיות ברורות מה לעשות מאחורי הפרגוד, ועוד ועוד. כל מי שניתן להפעיל עליו את לחץ פעילי הליכוד, נכנע ללא קרב כלל. כאשר אף הגדילה לעשות אחת מהמתמודדות לרשימה שנכנסה לאתר ההצבעה וברגע של חולשה רשמה למתפקדת מבוגרת את המספרים שעליה לבחור. ואל נשכח את מי שאיבד את הרשימה בעודו נעמד מאחורי הפרגוד ? אז מתחילים מאחורי הפרגוד להפעיל טלפונים סלולאריים לפעילים ששלחו את המצביע. כן ממש כך. דוגמה מופתית לדמוקרטיה.

על מה נשאר להלין ומה לומר. שהרי זהו העם בו אנו חיים, זו הדרך שאותה הוא מיישם. לא כבוד ויושרה של דרך תוך רצון להגיע לאמת, אלא ניצול ציני וקר של רצון לשררה וכוח. חשיבה אישית אגואיסטית חסרת חן, תוך מחיקת מוסר ערכי וחברתי.

אבל הבושה, אוי הבושה. היא שהתפוגגה. היא שהתחלפה בעזות מצח והתנשאות. היא זו שגורמת להרהר שוב ושוב לאן הולכת החברה בישראל. האם אפשר עוד להכיל את ההתנהלות הקלוקלת שפושה בה, אותה התנהלות בה נבחרי העם המהווים את הקו הקדמי של המדינה אינם בוחלים באמצעים נלוזים על מנת להגיע לכסא המבוקש. להגיע לאותה שררה ותהילה שלא בטוח שמגיע להם תוך שימוש ציני במילה "דמוקרטיה" כרשת הסוואה.